בתחילת השבוע, ב-11 באפריל, ננעלה בבון, גרמניה, ועידת האו"ם לשינוי האקלים שארכה שלושה ימים. בוועידה השתתפו נציגים מ-170 מדינות, לא הגיעו לבון ראשי מדינות ואף לא שרים לאיכות הסביבה. ארבעה חודשים אחרי כישלון הוועידה לשינוי האקלים בקופנהגן, ועידת בון הייתה מיועדת לקבוצות עבודה וננעלה עם מטרות צנועות.

מפגינים בועידת קופנהגן – צילום: מילי פלד

ועידה ראשונה של האו"ם אחרי ועידת קופנהגן, שלא הייתה מן המניין הסתיימה – המטרה להחזיר את נושא האקלים לקדמת הבמה.

מאת: מרלן-אביבה גרינפטר – אפוק טיימס

בתחילת השבוע, ב-11 באפריל, ננעלה בבון, גרמניה, ועידת האו"ם לשינוי האקלים שארכה שלושה ימים. בוועידה השתתפו נציגים מ-170 מדינות, לא הגיעו לבון ראשי מדינות ואף לא שרים לאיכות הסביבה. ארבעה חודשים אחרי כישלון הוועידה לשינוי האקלים בקופנהגן, ועידת בון הייתה מיועדת לקבוצות עבודה וננעלה עם מטרות צנועות.

בסוף השנה תתכנס ועידת אקלים בקנקון, מקסיקו, הציפיות נמוכות. המטרה מצד המארגנים של האו"ם היא להגיע להסכם בנוגע לדרכי הפיקוח על הפחתת גזי החממה ובנוגע להגנה של המדינות העניות מפני פגיעה אפשרית העלולה להיגרם משינוי האקלים.

דבריו של נציג מקסיקו פרננדו טודלה שיקפו נסיגת מה מהדרישות המקוריות שנכללו באמנה לשינוי האקלים: "אם ניתן להשיג הסכם מחייב, כולנו בעד. אבל זו איננו צריך להיות תנאי מוקדם להתקדם בכיוון הנכון".

טוד שטרן, נציג ארה"ב בוועידת האקלים הודיע לרויטרס על קיום ועידה של המדינות המתועשות בוושינגטון ב-19-18 באפריל. ועידה זו תעסוק בין היתר בנושא שינוי האקלים והפחתה של פליטות גזי החממה.

המדינות המתפתחות המשיכו להרגיש מקופחות גם בוועידת בון, ברונו סקולי ( Bruno Sekoli ) ממדינת לסוטו ( מובלעת בתוך דרום אפריקה) העלה שוב את דרישת המדינות העניות להגביל את עליית הטמפרטורה ל-1.5 מעלות צלסיוס. דרישה זו מחמירה יותר מההחלטה שהתקבלה בוועידת קופנהגן להגביל את עליית הטמפרטורה הממוצעת בשתי מעלות צלסיוס. לדברי מדענים עליית הטמפרטורה ביותר משתי מעלות תגרום למצבים בלתי הפיכים שטומנים בהם אסונות בעיקר למדינות העניות. טוזי מפנו מפנו, נציג הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ביטא את אכזבתו: "הדבר שאנחנו למדים מן ההיסטוריה הוא שלא לומדים דבר מההיסטוריה".

צעדים שננקטו מאז ועידת קופנהגן

למראית עין דברים לא התקדמו לכיוונים חיוביים מאז הסתיימה ועידת האקלים בקופנהגן. נשיא ארה"ב אובמה לא הצליח להעביר עדיין את חוק האקלים בסנאט חודשים אחרי שהועבר בקונגרס. בפוליטיקה האמריקנית נוצרות קואליציות שונות ומשונות כדי לנסות ולקבל בסנאט רוב לחוק. סנטורים משלושת המפלגות, הדמוקרטית, הרפובליקנית והליברלית הכינו את הנוסח החדש בן שמונה עמודים. לפי הצעתם, מכסות על פליטת גזי-חממה יוטלו על סקטורים כלכליים שונים ולא על כל המשק ויחולו רק על גורמים הפולטים מעל 25,000 טון גזי חממה בשנה. המטרה נשארת זו שהציג אובמה בקופנהגן: הפחתה של 17 אחוז מהפליטה ב-2020 לעומת רמת הפליטה ב-2005, ו-80 אחוז ב-2050. על פי ההצעה, החוק יחול על תחנות כוח כבר ב-2012 ועל יתר הסקטורים ב-2016. הנשיא אובמה נתן את הסכמתו לחיפושי נפט בחופה המזרחי של ארה"ב למרות הפגיעה האפשרית בסביבה, יש הטוענים כי זו פשרה שנועדה לפייס סנטורים מתלבטים בתקווה שיצטרפו לתומכים בחוק.

בצרפת, הנשיא סרקוזי מוותר על מס הפחמן אחרי מספר ניסיונות להביא לאישורו. הכוונה הייתה להטיל מס על הפחמן הדו-חמצני שפולטים המוסדות והמפעלים בצרפת. ראש ממשלת צרפת פרנסואה פילון הודיע: "ההחלטה על מס לפליטות פחמן דו-חמצני צריכה להתקבל במשותף עם שאר מדינות האיחוד האירופי, אחרת ייתכן ונאבד את היתרון שלנו בתחרות מול שווקים באירופה ובעיקר מול גרמניה".

האיחוד האירופי לא הצליח להסכים על הגדלת המחויבות שלו להפחתת גזי החממה ל-30 אחוז עד לשנת 2020 וההצעה האירופית נותרה 20 אחוז בלבד של הפחתה, זאת למרות מאמציה של קוני הדגרד שכיהנה כנשיאת ועידת קופנהגן, שאמרה, מעט מאוכזבת מהכישלון: "זהו האינטרס של אירופה שצריכה לקחת את ההובלה של נושא האקלים, והדרך לעשות זאת היא לשמש דוגמא בתור האזור הידידותי ביותר לסביבה".

בין צרפת לארה"ב היה ניסיון להביא להסכמות כשסרקוזי נפגש עם הסנטור הדמוקרטי ג'ון קרי ולאחר מכן עם הנשיא אובמה עצמו. בצרפת העירו שאם ארה"ב אינה מצליחה להעביר בביתה חוק בנושא האקלים, כיצד ניתן יהיה לגרור את סין, הודו וברזיל ומדינות אחרות למדיניות ירוקה.

מקסיקו פנתה בבקשה לאיחוד האירופי שהבטיח בתום ועידת קופנהגן להעניק מימון של 7.2 מיליארד יורו לשנה למדינות העניות כדי לסייע להם להסתגל לשינוי האקלים, להתחיל להעביר את הכסף ליעדו.

חצי הכוס המלאה

פליטות גזי החממה של כ-10,500 מתעשיות האיחוד האירופי האחראיות לכ-44 אחוז מסך הפליטה באיחוד האירופי צנחו ב-11.2 אחוזים בשנת 2009 לעומת השנה שקדמה לה. הירידה הגבוהה ביותר הייתה באיטליה – 16.4 אחוז. סך הפליטות שלהן בשנת 2009 הייתה 1,69 מיליארדי טון פחמן דו-חמצני לעומת 1,905 מיליארד בשנת 2008. אולם הפסימיים ממהרים לציין שהדבר לא קשור להתנהגות ירוקה יותר של התעשיות אלא למשבר הכלכלי שגרם לייצור נמוך יותר וכתוצאה, לפליטה קטנה יותר. יחד עם זאת יש לציין כי הירידה בפליטה הייתה גבוהה יותר מאשר הירידה בתוצר הלאומי הגולמי של המדינות. ואולי בכל זאת אלו הסימנים הראשונים של מעבר של חלק מהמדינות מאנרגיה המופקת מפחמן לאנרגיה המופקת מגז טבעי.

בארה"ב הותקנו 5,700 טורבינות רוח במשך שנת 2009 שיפיקו מעל ל-10,000מגה-ואט. ההתקנות החדשות יגדילו את סך ההפקה של חשמל מרוח בארה"ב ל-35,000 מגה-ואט מדי שנה.

באירופה עולים קולות המבקשים לשנות את הדירקטיבה הנוכחית ולהנהיג סחר לא רק בפחמן דו חמצני אלא גם במזהמים המסוכנים לבריאות האדם שאינם גזי חממה, כמו תחמוצות גפרית ותחמוצות חנקן.

עדיין לא נאסף מידע על פליטה בעולם, ההערכה היא שהייתה בכל זאת עלייה בכמות הגלובלית וזאת בשל המשך העלייה של הייצור התעשייתי בסין, הודו וברזיל. גם המדידה של כמות הפחמן הדו חמצני באוויר בתחנת המחקר זפלין שבצפון נורווגיה הארקטית מראה עלייה מתונה בחודש מרץ השנה לעומת אותו חודש בשנת 2009. חוקרים מציינים שממדידת ריכוז הפחמן הדו-חמצני במקומות שונים בעולם נראה כי הריכוז עלה בשליש מאז המהפכה התעשייתית.

להפסיק כריתת יערות

בתחילת חודש מרץ התקיימה בפריז ועידה בנושא הפסקת כריתת היערות וייעור מחדש. בוועידה השתתפו 30 מדינות מאפריקה, מאסיה ומדרום אמריקה שבהן מתרכזים שטחי היערות הגדולים בעולם, וכן נציגים מ-12 מדינות שהתחייבו בתום ועידת קופנהגן לממן צעדים להפחתת כריתת היערות. הנשיא סרקוזי הביע שביעות רצון והזכיר שכריתת היערות אחראית לפליטת 20 אחוז מגזי החממה ברמה הגלובלית. מפגש נוסף מתוכנן באוסלו, נורווגיה בסוף חודש מאי. מטרת הוועידה הייתה להקצות את הכספים שהובטחו בסכום כולל של 3.5 מיליארד דולר לשנים 2012-2010. לא כולם היו מרוצים והנרי דג'ומבו, שר הסביבה של קונגו, ציין שצרכיה של קונגו בלבד, אם תפסיק את כריתת היערות בתחומה, הם מעל לשישה מיליארד דולר.

למרות שהמימון עדיין לא הגיע ליעדו יש כבר מדינות שנקטו במדיניות מעוררת תקווה. פרו, שאישרה לפני מספר שנים חיפושי נפט בתוככי יערות הגשם שבתחומה בשמורת מדרה דה דיוס, החליטה כי החל מחודש מאי השנה השמורה תוצא מרשימת האזורים המאושרים לחיפוש נפט. לא רק האקולוגים שמחו על ההחלטה. פעילי ארגון FENAMAD הדואגים ל-21 שבטים החיים בשמורה שאין להם כמעט קשר עם העולם החיצון אף הם שמחו על ההזדמנות שניתנה לבני השבטים להמשיך בחייהם השקטים בהרמוניה עם אורחות היער. באזורים אחרים של יערות הגשם בפרו עדיין נותר על כנו האישור לחיפושי נפט.

פרו החליטה להשקיע באנרגיה ירוקה וחתמה על לא פחות מ-26 הסכמים בסך כולל של מיליארד דולר שעניינם פרויקטים של אנרגיה באמצעות רוח, שמש, סכרים וביו- מסה. המתקנים שיןקמו יפיקו 412 מגה-ואט אנרגיה נקיה שתהווה תשעה אחוזים מסך צריכת האנרגיה של המדינה.

שומרים על מגוון המינים

האו"ם הצהיר על שנת 2010 כשנת מגוון המינים ופורטוגל הודיעה על ארבע שמורות טבע ימיות לחופה באזור הנקרא אזורס באוקיאנוס האטלנטי המכסות יחדיו 120,000 קמ"ר. המים בחופים אלה עשירים בשוניות אלמוגים, בספוגיות, בכרישים ובדגים מיוחדים לאזור. סטפן לותר מהקרן לחיות הבר אמר, "אנו מקווים שכל הארצות הגובלות עם ימים יאמצו מדיניות של הגנה על מגוון המינים החיים במים הנמצאים כ-320 ק"מ מהחופים שלהם.

אבל לא רק ביערות הגשם יש פגיעה, האיחוד האירופי פרסם "ספר ירוק" המציג את עיקרי הבעיות של יערות ושל מגוון המינים בארצות האיחוד. בספר גם מוצגים מגוון הכלים הזמינים להגנה על היערות האירופיים. היערות בשטחי מדינות האיחוד מכסים שטח של 1760 מיליון דונם, כ-42 אחוז מכלל שטח ארצות האיחוד.

מהפך כלכלי על לא דבר

בעולם המשיכו לעלות ביתר שאת קולות הספקנים לגבי אחריותו של האדם לתהליך התחממות כדור הארץ. הם קיבלו עידוד לא קטן מפרשיית גילוי הנתונים המוגזמים בעניין תחזית המסת הקרחונים בהימלאיה כפי שפורסמו בדו"ח בשנת 2007 של הפנל לשינוי האקלים של האו"ם – IPCC.

המתנגדים להתארגנות העולמית למאבק בהתחממות כדור הארץ הגיעו עד כדי טענה של "רמאות אקלימית" שנועדה לשנות את דפוסי הכלכלה העולמית ולצמצם את הדמוקרטיה במדינות הדמוקרטיות. בעצם העובדה שהעולם מתחמם כבר לא מפקפקים, אלא שהמתנגדים למדיניות של פתרון עולמי אינם מוצאים בהתחממות כדור הארץ עילה לשנות סדרי עולם.

אחד הטוענים נגד ההתארגנות העולמית הוא קלוד אלגרה, מדען ופוליטיקאי שהיה בעבר פעיל במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית ופרסם בשנת 2007 ספר בשם "האמת שלי על הפלנטה". לאחרונה פרסם אלגרה ספר נוסף – "רמאות האקלים או האקולוגיה השגויה", שהכה גלים בצרפת ובאירופה. לדעת אלגרה, האקלים מורכב מאוד מבחינה מדעית ומושפע מפרמטרים רבים: "אני בספק אם ניתן לחזות מה יהיה האקלים בעוד מאה שנה כשאנו מתקשים לחזות את מזג האוויר עד סוף השבוע". אלגרה מתנגד להפיכת בעיות הזיהום של הפלנטה לעילה לפירוק של המדיניות הכלכלית של השוק החופשי.

ועידת בון הראשונה ננעלה בשקט. אולי הפוליטיקאים ילמדו מנציגיהם כיצד למחוק את כישלון קופנהגן ויפיקו לקחים בועידות הצפויות הקרובות: בבון בחודש יוני ובקנקון, מקסיקו בסוף נובמבר.

אתר אפוק טיימס