הפחתת פליטת גזי החממה בישראל – מי יקיים את הבטחות פרס?

פגישת הנשיא פרס עם השר ארדן לפני היציאה לקופנהגן – צילום : ששון תירם – באדיבות המשרד להגנת הסביבה

קופנהגן רחוקה אך הבטחות יש לקיים, וגם מדינת ישראל מחויבת להצהרת שמעון פרס, נשיא המדינה, להגיע להפחתה של 20 אחוז בפליטת גזי החממה עד לשנת 2020 – זה הזמן להבין כיצד לתרגם את המחויבות לפעולות בשטח.

מאת: מרלן-אביבה גרינפטר – אפוק טיימס

בוועידה לשינוי אקלים שהתקיימה בקופנהגן בסוף דצמבר 2009 הצהיר נשיא המדינה, שמעון פרס, שמדינת ישראל מתחייבת להגיע להפחתה של 20 אחוז בפליטת גזי החממה עד לשנת 2020.. הכוונה היא שלא להמשיך במה שנהוג להגדיר כ"עסקים כרגיל", כלומר לא להמשיך במגמות הפיתוח מבלי לנקוט בצעדים להפחתת פליטת גזי החממה. ועידת קופנהגן רחוקה ואף מעט נשכחת לאחרונה אף במעוזה החזק, האיחוד האירופי, העסוק כעת בבעיות כלכליות בוערות, במשבר ביוון ובמדינות אחרות.

אבל מדינה שמכבדת את עצמה צריכה לקיים הבטחות, ובישראל יש מי שרואה בקיום ההבטחה הזו לא רק הטרדה ועול אלא צורך לאומי קיומי. פרופ' אלון טל, מהמכון לחקר המדבר ע"ש בלאושטיין בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון, וד"ר אורי גורדון, מ"מכון הערבה ללימודי הסביבה", יזמו סדנה בין-לאומית בנושא מדיניות ישראל להפחתת פליטות גזי חממה. מטרתם המוצהרת של יוזמי הסדנה הייתה לערוך דיון אובייקטיבי וסקירת עמיתים של דו"ח חברת הייעוץ מקינזי. בסדנה השתתפו נציגי ממשלה, תעשייה, ארגונים לא-ממשלתיים ואנשי אקדמיה. בסדנה השתתפו גם שלושה מומחים אורחים מחו"ל שכל אחד מהם הכין חוות-דעת מקצועית משלו לגבי דו"ח מקינזי. שלושת המומחים מחו"ל גם הופיעו בפני ועדת הסביבה והבריאות של הכנסת ונפגשו עם נציגים בכירים של הממשלה.

לקראת הוועידה בקופנהגן שכר המשרד להגנת הסביבה את שירותיה של חברת מקינזי, שיש לה רקורד בין-לאומי בנושא סביבה, כדי לבחון את פוטנציאל הפחתת גזי חממה. את ממצאי עבודתה הגישה החברה בדו"ח בשם "עקומת עלות להפחתה של פליטות גזי חממה" (GHG Abatement Cost Curve). דו"ח מקינזי מציע אמצעים טכנולוגיים והתנהגותיים שבעזרתם תוכל ישראל להימנע מן ההכפלה הצפויה בפליטות גזי החממה שלה עד שנת 2030, ובמקום זאת להגבילם לעלייה בשלושים אחוזים בלבד.

דברים שרואים משם…

בסדנה השתתפו שלושה מומחים בין-לאומיים מהשורה הראשונה, בראקן הנדריקס, שותף בכיר לעיצוב מדיניות האנרגיה בממשל האמריקני, ד"ר מאלטה שניידר, חוקר בעל שם עולמי מן המכון הטכנולוגי של ציריך, וג'ו קרוגר, מנהל מדיניות במועצה הלאומית למדיניות האנרגיה של ארה"ב, חבר הפנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים, IPPC . משתתפי הסדנה נפגשו בקמפוס של אוניברסיטת בן גוריון במשך יום שלם והציגו את המשוב שלהם לדו"ח מקינזי ובחנו חלופות מדיניות אפשריות. הייתה זו הזדמנות, נדירה אולי, לעצור לרגע ולחשוב באופן מעמיק על האסטרטגיה הלאומית המתגבשת של ישראל בנושא פליטות גזי החממה.

שלושת האורחים מחו"ל למדו ואת דו"ח מקינזי ונתוני יסוד רלוונטיים על ישראל ובהצגת המשובים שלהם נראה כי עשו את "שיעורי הבית" שלהם היטב. מה שהיה בולט אצל שלושתם היה אחיזתם בנתון שהוא לדעתם מאפיין של המצב בישראל, שהוא יוצא דופן לעומת המצב בארצות המערב: קצב הגידול של האוכלוסייה ושל התוצר הלאומי הגולמי. כשהעירו מדוע אין התייחסות לאפשרות הקטנת קצב הגידול באוכלוסייה באמצעות חינוך נשים באוכלוסיות מסוימות, היה רגע של שקט ואי נוחות באולם. בישראל יש פוליטיקאים החושבים שיש דווקא להגביר את קצב גידול האוכלוסייה כדי להתגבר על מה שהם מגדירים כ"בעיה דמוגרפית". היה גם מי שניסה להסביר למומחים שנושא גידול האוכלוסייה נובע ממניעים תרבותיים ודתיים (החברה החרדית ומגזר המיעוטים).

המומחים היו גם מאוחדים בדעתם שהצטרפות ישראל לארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח, OECD יזרז את המגמה לפעול כמו שאר מדינות הארגון בנוגע לשינוי האקלים.

בראקן הסביר שיש לתרגם את כמות פליטת הפחמן הדו-חמצני שישראל צריכה להפחית למונחים פרקטיים-כמותיים. ישראל אינה צריכה להמציא את הגלגל, יש בעולם מידע המכמת קילוגרם פליטה גזי חממה במונחים של ק"מ נסיעה בכלי רכב ועד מונחים של כריתת עצים ביערות הגשם. שניידר טען שדו"ח מקינזי איננו מספיק אמביציוזי, ושישראל עם הניסיון העשיר שלה בנושא אנרגיות מתחדשות יכולה להגיע עד לשנת 2030 ליותר מ-25 אחוז הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת.

ישראל – אי בודד של הפקת חשמל

בעיה נוספת ייחודית לישראל שגם בראקן וגם שניידר התייחסו אליה היא הביטחון האנרגטי של ישראל. עצם היות ישראל מה שבראקן כינה "אי בודד" גורם לה לסמוך רק על עצמה מבחינת ביטחון הספקת חשמל ורציפותו. ישראל מקימה תשתיות של הפקת חשמל כדי לספק את רגעי השיא של הצריכה שלה, דבר הקורה מספר ימים בשנה בלבד. ביקוש לחשמל בשעות השיא הוא כפול מממוצע הביקוש אומר בראקן. שלושת המומחים מאוחדים בדעתם שיש "לשטח" את עקומת הביקוש ולפעול לפתרון מענה לביקושים בשעות השיא. לדעתם מצב זה הוא דווקא הזדמנות לישראל לעבור לאנרגיות מתחדשות. המומחים הציעו להשקיע במחשבה לפתרונות יצירתיים שחלקם הם הביאו בעצמם: מ"רשת חכמה" ועד להפעלת המזגנים באמצעות אנרגיה סולארית. שעות שיא של שמש חופפות עם שעות השיא לביקוש שירותי מיזוג אוויר, מדוע לא להשתמש בשמש למיזוג? הטכנולוגיות קיימות.

שניידר הציע לשקול ברצינות אגירת חשמל מקומית בלילה (כשהביקוש לחשמל נמוך), שאפשר להשתמש בהם ביום במקומות בהם הצריכה ידועה מראש קרוגר מציע ללמוד מן העולם בנושא "מס פחמן". לדעתו ניתן ליצור תמריצים חזקים יותר ל"אי שימוש" באנרגיה.

גדעון ברומברג מארגון "ידידי כדור הארץ מזרח תיכון" הציע לשקול ברצינות אפשרות של פתרון אזורי למשברים בהפקת חשמל עם ירדן ומצרים עמם יש לנו יחסים.

כאחת ממדינות העולם

מדוע על ישראל לעסוק בהפחתת גזי החממה? קרוגר עמד על כך שישראל חייבת מהבחינה המוסרית לפעול יחד עם שאר מדינות העולם בנושא שינוי האקלים. "באזור שלכם יש לכם תפקיד בקרב המדינות המתפתחות" אמר. הוא גם בטוח כי ישראל תרוויח יתרונות נוספים מהפחתת פליטת גזי החממה במעבר לכלכלה "דלת פחמן" (כך מכונה פיתוח עסקים בעלי פליטת פחמן דו-חמצני נמוכה). שניידר הסביר שלמרות היות ישראל דומה יותר למדינות המערב, היא נמצאת פיזית באזור שיהיה בין הראשונים לסבול את תוצאות התחממות כדור הארץ. "גרמניה שרוב אוכלוסייתה גרה בפנים מדינה בצפון כדור הארץ אינה צריכה להיות מודאגת. לישראל, לעומת זאת, שמרבית אוכלוסייתה שוכנת בחופים בהם מפלס מי הים צפוי לעלות, יש ממה לדאוג" אומר שניידר. "אם תפסידו 25 אחוז משטחי החקלאות שלכם תהיה לזה השפעה על כלכלת המדינה". בראקן סיפר שבגלל פגיעה אפשרית בערי בנגלדש עם עליית מפלס מי הים, הודו שוקלת לבנות חומה בינה לבין בנגלדש כדי לעצור את זרם הפליטים הצפויים. "לא חייבים לבנות חומה, אפשר במקום חומה לבנות גגות ירוקים בכל הודו" ציין בראקן.

גם במדינות המערב אין צורך לרדת ברמת החיים ולהפסיק ליהנות ממה שאוהבים, אומר בראקן: "כולם אוהבים מקלחת חמה וכוס בירה קרה אחרי שחוזרים מן העבודה". אנשים לא חייבים לוותר על ההנאות האלה, הם צריכים להפיק אותם עם הרבה פחות אנרגיה מציין בראקן.

הצגת הצד הישראלי

נציגים מישראל הציגו את השגותיהם מדו"ח מקינזי וגם פתרונות אפשריים להפחתת פליטת גזי החממה.

נציג "אדם טבע ודין"הציג את נושא ניהול נכון ומתקדם של תחבורה ציבורית בישראל שיוביל להפחתה משמעותית בפליטת גזי החממה, לצד תועלות נוספות.

שולי נצר מהמשרד להגנת הסביבה הסבירה שיחד עם "מוסד נאמן" של הטכניון המשרד עובד על שיטות לכמת את פליטות גזי החממה מהסקטור העסקי כדי לסייע לתעשיות לזהות את הפליטות במפעלים ולפעול להפחתתן. יוסף אברמוביץ מ"מכון הערבה" אומר שהטענה על חוסר בקרקעות לבניית מתקנים סולאריים לא נבדקה עד הסוף. לדעתו מאות אלפי חקלאים יהיו מוכנים לתרום כל אחד חמישה דונם מהקרקע החקלאית לטובת העניין. פרופ' יהודה כהנא מאוניברסיטת תל אביב התריס על כך שמייבאים תאים פוטו-וולטאים זולים מסין כשיש אפשרות לייצר תאים באיכות טובה הרבה יותר בארץ: "עסקים רבים בארץ מחוסלים בגלל חוסר בהשקעות". אדי בית הזבדי ממשרד התשתיות הלאומיות מסר כי במשרדו עובדים על תוכנית להתייעלות אנרגטית בנוסף לצעדים שהמשרד כבר נקט לאחרונה.

לא נוכל למנות את כל מה שנאמר באותו יום, אך אם הממשלה תאמץ חלק מההצעות יש תקווה שנוכל להפחית את פליטת גזי החממה וגם להעלות את איכות החיים של תושבי ישראל.

מסקנות והמלצות דו"ח מקינזי

חברת מקינזי עבדה בשיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה ועם ועדת המנכ"לים להפחתת גזי החממה, כדי לבחון את פוטנציאל הפחתת גזי החממה בישראל ואת העלויות הנלוות. במסגרת בחינה זו ביצעה חברת מקינזי מיפוי של יותר מ-250 אופנים טכנולוגיים להפחתת פליטות גזי חממה וניתחה גם את העלויות והתועלות של אופנים אלה. החברה גם הגדירה "עקומת עלות ההפחתה" שיכולה לדברי החברה להנחות את מקבלי ההחלטות בישראל לקבוע מדיניות להפחתת גזי החממה כולל החוקים והתקנות הנדרשים לכך.

מחברי הדו"ח חילקו את המשק לסקטורים שונים – תעשייה, תחבורה, אנרגיה, ובחנו את פוטנציאל ההפחתה בכל סקטור. חברת מקינזי מסבירה בדו"ח כי ניתן להפחית את גידול פלטת גזי החממה הצפויה בשני שליש על ידי אמצעים טכניים ושינוי התנהגות של כל הסקטורים.

סך פליטות של גזי החממה לנפש בישראל עמד, ביום פרסום הדו"ח, על 10.2 טון לאדם לשנה, נתון הדומה לממוצע בארצות אירופה. לפי הערכת חברת מקינזי, אם לא ינקטו אמצעים מתאימים, הנתון צפוי לגדול לכ-14.3 טון עד שנת 2030.

חברת מקינזי מסבירה בדו"ח שניתן לשנות מצב זה והדו"ח מפרט את כמות גזי החממה שניתן להפחית עד לשנת 2030:

• 45 מיליון טון לשנה של פחמן דו-חמצני על ידי שימוש באמצעים טכנולוגים קיימים בייצור חשמל ובמפעלי תעשייה.

• שבעה מיליון טון לשנה של פחמן דו-חמצני על ידי שינוי התנהגות רוחבית גם של הציבור וגם של הסקטור העסקי שתגרום להתייעלות אנרגטית (מעבר לנורות חסכוניות למשל).

• מעבר מאסיבי לתחבורה ציבורית

• הפקת 25 אחוז מהאנרגיה ממקורות מתחדשים.

הדו"ח גם מציג מספר תועלות נוספות לישראל מיישום תוכנית הפחתת גזי החממה:

• עצמאות אנרגטית – על ידי הפחתת התלות ביבוא דלקים.

• פיתוח כלכלי – חברות ישראליות נמנות עם החברות המובילות בתחומים כגון הפקת אנרגיה תרמו-סולרית והתפלת מים יעילה אנרגטית.

• מעמד בינלאומי – ובעיקר אחרי שישראל הוזמנה אחרי סיום כתיבת הדו"ח להצטרף לארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח, OECD.

• סביבה נקייה – הפחתה של פליטות גזי חממה הולכת יד ביד עם הפחתה של פליטת מזהמים נוספים המסוכנים לבריאות.

פליטת גזי החממה במדינות בעולם

הנתונים הם בטון לנפש

(*)מרבית החשמל בצרפת מופק מאנרגיה אטומית

הנתונים לקוחים מדו"ח IEA, סוכנות האנרגיה הבין-לאומית

אתר אפוק טיימס