בעולם הטכנולוגי המודרני אנו תלויים במשאבים רבים – ממתכות נדירות שונות, דרך דלקים ואנרגיה, ועד כוח אדם מיומן, אך על אף הטכנולוגיה המתקדמת, נותר משאב הקרקע ייחודי ושונה מכל השאר,

אנרגיה סולארית ושטחים פתוחים – גיבוש מדיניות מאוזנת בתחום רווי אינטרסים

מאת: דר' שחר דולב

בעולם הטכנולוגי המודרני אנו תלויים במשאבים רבים – ממתכות נדירות שונות, דרך דלקים ואנרגיה, ועד כוח אדם מיומן, אך על אף הטכנולוגיה המתקדמת, נותר משאב הקרקע ייחודי ושונה מכל השאר, ומהווה מגבלה על התפתחות וצמיחה, במיוחד במדינה קטנה וצפופה כמדינת ישראל. אם את המשאבים השונים ניתן להפיק על פי הצורך, ולנייד על פני הגלובוס, הרי שמשאב הקרקע אינו מתחדש, הוא נתון בכמות מוגבלת, אינו ניתן לניוד, ושימוש לא מושכל בו יהווה בכייה לדורות. היות וכך, מן הראוי שמדיניות הנוגעת לניצול הקרקעות בישראל תיקבע תוך התחשבות בצרכים השונים של כלל האוכלוסייה, הן החיה כיום בישראל והן דורות העתיד, היות והם יאלצו לחיות עם השגיאות שנעשה כיום.

בבחינת המדיניות הנוגעת לניצול אנרגיית השמש, לשימוש בקרקע יש מקום מהותי וכיום אנו עדים למאבקים האדירים הנערכים סביב תוכנית המתאר הארצית למתקנים פוטו-וולטאים – תמ"א 10/ד/10. הרציונל לתוכנית זו נבע מתוך ההבנה כי מתקני PV הינם אחידים ופשוטים יחסית בדרישותיהם התכנוניות (אין צורך במערכות תעשייתיות, איכסון חומרים מסוכנים, מפגעי רעש או ריח, וכד'). אי לכך, במקום לדרוש תהליך תכנוני מפרך עבור כל תחנת כוח PV קטנה או גדולה, תיערך תוכנית מיתאר כוללת שתקבע את סדרי העדיפויות הכלליים עבור כל תחנה עתידית, ותאפשר יישום מהיר עבור הפרויקטים השונים.

כפי שהיה צפוי, ישיבות הועדה הארצית לתכנון ובנייה בהן דנים בעקרונות התמ"א, הינן עמוסות בבעלי אינטרסים שונים הבאים לשמור על נתח העוגה שלהם. החל מיזמי ה-PV הדואגים להסרת המכשולים הסטטוטוריים בדרך לשדות הסולאריים; דרך החקלאים שישמחו 'לגדל' קולטי שמש במקום לטרוח על גידולים חקלאיים בדרך המסורתית; אירגוני הסביבה החלוקים בדעותיהם, מי בעד אנרגיות מתחדשות על חשבון השטחים הפתוחים, ומי בעד שימור הטבע בכל מחיר; ועד למשרדי הממשלה השונים האמונים על שימור השטחים הפתוחים או החקלאיים, איש איש על פי תפקידו. כפי שמסתמן כרגע, החלטות הועדה הן מאוזנות ומצליחות לשקלל בין מכלול האינטרסים השונים בכדי לשמור על המשאב היקר והנדיר שהוא הקרקע בארץ ישראל.

בכדי להבין את המדיניות המוצעת, יש לסקור תחילה את הטכנולוגיות השונות לייצור חשמל מן השמש. מצד אחד קיימת הטכנולוגיה הפוטו-וולטאית, בה מופק החשמל ישירות מן השמש. טכנולוגיה זו דורשת אך ורק התקנת הקולטים, בתוספת יחידות המרה המתאימות את הזרם המופק מן הקולטים לזרם ברשת החשמל. היתרונות של טכנולוגיה זו הן הפשטות, הגמישות בניצול השטח, והאפשרות להתקין אותה גם בצמוד למבני מגורים היות ואינה כוללת מפגעים סביבתיים (מלבד הצד הויזואלי, עליו ניתן להתווכח באם הוא מוסיף או גורע מהנוף). החסרונות של שיטה זו הינם המחיר הגבוה, הנצילות הנמוכה של הקולטים (כ-5-10% בלבד מקרינת השמש מומרים לחשמל), ועקב כך גם השטח הגדול הנדרש בכדי לייצר כמות משמעותית של חשמל, וניתן גם להוסיף את העובדה שרוב המרכיבים במערכות אלו אינם מיוצרים בישראל ולכן לא מהווים מנוע ליצירת משרות איכות בישראל.

הטכנולוגיה המתחרה הינה התרמו-סולארית. בטכנולוגיה זו מחממים באמצעות אור השמש נוזל, המניע טורבינה לייצור חשמל. בטכנולוגיה זו ישנו מתחם תעשייתי ובו טורבינות רועשות, מערכי קירור, דלקים, חומרים מסוכנים, ופליטה של גזי שריפה כאשר שורפים דלק בימים מעוננים בהם תאורת השמש נמוכה. טכנולוגיה זו ניתן ליישם רק בשטחים נרחבים ורציפים, רחוק ממקום יישוב, ובאזורים מדבריים ללא עננות (עקב ההשפעה המשמעותית שיש לעננות על טכנולוגיה זו). טכנולוגיה זו מגיעה לנצילות גבוהה יותר של אור השמש, ולכן מסוגלת לייצר כמות חשמל זהה, בשטח קטן יותר מאשר הטכנולוגיה הפוטו-וולטאית. בנוסף, מדובר בטכנולוגיה זולה מה-PV, שרוב רכיביה ישראליים ולכן תאפשר לקדם את שוק העבודה המקומי כמו גם לחזק את תעשיית הייצוא.

טכנולוגיה שלישית היוצאת כיום ממעבדות האקדמיה ומתחילה להוות תחרות לשתי הקודמות, היא טכנולוגיית ה-PV המרוכז. בטכנולוגיה זו מרכזים את אור השמש באמצעות מראות או עדשות, ממתכת או זכוכית, לעבר קולט סולארי זעיר בטכנולוגיה מתקדמת. טכנולוגיה זו משיגה נצילות גבוהה ביותר, ותאפשר בעתיד, כאשר הייצור יהיה בקנה מידה גדול, להגיע למחירים נמוכים באופן משמעותי מהשתיים הקודמות. ישנן מספר חברות בישראל המובילות פיתוחים בטכנולוגיה זו מהשורה הראשונה בעולם, וכמובן שיישום הטכנולוגיה בארץ יאפשר פריצה לשווקים העולמיים וחיזוק התעשייה בישראל.

מעבר להבדלים השונים בין הטכנולוגיות, ניתן לציין מגמה כללית הקיימת בשלושתן, והיא ההתקדמות המהירה בפיתוחים הטכניים, המאפשרים להשיג ביצועים ההולכים ומשתפרים בקצב גבוה. המשמעות של מגמה זו היא כי חשוב לשמר עתודות קרקע לטכנולוגיות העתיד, משום שהן תהיינה זולות ויעילות בהרבה מהמוכר כיום. ניצול סיטונאי של הקרקעות הפנויות כיום 'ינעל' אותן למשך 20 השנים הקרובות ולא יאפשר יישום של הטכנולוגיות העתידיות לפני תום זמן זה.

בראייה זו, ותוך שיקול הניצול המיטבי של משאבי הקרקע תוך שמירת עתודות לפיתוחים עתידיים, קידום שוק העבודה בישראל, והמנעות מבזבוז כספי הציבור (כלל הציבור מממן את תעריף ההזנה ליצרנים הסולאריים, והסכום יגיע עד כדי מיליארד שקלים בשנה מחשבונות החשמל שלנו), ניתן לתאר את המדיניות שגובשה:

• אותרו מספר שטחים גדולים, רציפים, ורחוקים ממקומות יישוב, אשר התקבלה הסכמה על כך שישמשו לייצור חשמל מן השמש. עקב הצרכים המיוחדים של הטכנולוגיה התרמו-סולארית, ישמרו שטחים אלו לטכנולוגיה זו.

• היתרון הגדול ביותר של קולטי ה-PV הוא גמישות הצבתם והאפשרות לשימוש כפול בקרקע כאשר הם מותקנים על גבי גגות מבנים קיימים או כקירוי למקומות חניה. שימוש זה אינו גוזל קרקע חדשה ולכן יש לעודד ככל האפשר כיוון זה. מאידך, זו אופציה פחות אטרקטיבית עבור מתקיני ה-PV משום שהיא דורשת תכנון הנדסי ייחודי לכל גג, ויישום בכמויות קטנות. אחד הפתרונות לבעייה זו הוא עידוד 'איגום' מספר רב של גגות תחת פרוייקט יחיד שיאפשר לנצל את היתרון לגודל ביישום על פני שטח גדול, גם אם הוא מתפרש על גבי גגות רבים.

• בעדיפות נמוכה, ניתן להקים תחנות פוטו-וולטאיות על גבי שטחים מופרים, כגון שטחי תעשייה נטושים או אדמות מזוהמות. אמנם אין כאן שימוש כפול בשטחי הקרקע, אך יש משום ניצול של שטחים שגם כך נגרעו מתחומי השטחים הטבעיים ולכן ניתן להקים עליהם שדות סולאריים.

• בעדיפות נמוכה עוד יותר ניצבת האפשרות לנצל שטחים שעד כה היוו שטחים פתוחים או חקלאיים, אך הם נמצאים בצמידות דופן למקומות יישוב או אזורים מופרים אחרים. עקב החשיבות הגבוהה של רציפות השטחים הפתוחים, הן בהיבט הנופי, והן בהיבט הסביבתי, יש למנוע ככל האפשר הסבה של שטחים מרוחקים לשדות סולאריים, כך שהאפשרות תיוותר בניצול מוגבל של שטחים הצמודים לשטחים מופרים קיימים.

מעבר למדרג שתואר לעיל, ישנו הנושא הכלכלי הבא לידי ביטוי בפרמיות על ייצור החשמל הסולארי והמכסות עבורן. המגבלות הכלכליות נוצרו עקב המחיר הגבוה כיום לשימוש בטכנולוגיות הסולאריות, וכפי שהוסבר לעיל, הפרמיות הללו ממומנות מכספי האזרחים. בכדי להגיע לניצול מכסימלי של כספים אלו, קובעת הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל, שהיא הרגולטור במשק החשמל, את המכסות באופן שיתמרץ את היזמים להתקין מערכות סולאריות על אף המחיר הגבוה שלהן, אך מאידך לא יותיר בכיסם רווח גבוה מידי, משום שמדובר בכספי הציבור.

ניתן לראות כי המדיניות בנוגע לשטחים הפתוחים ולאנרגיה הסולארית עמוסה באינטרסים רבים, כאשר המדיניות המוצעת מנסה לאזן באופן אחראי בין שלל הצרכים והדרישות, כולל הדרישות העתידיות של ילדינו ונכדינו. 'שמיכת' השטחים הפתוחים בישראל הינה קטנה ויקרה, וחשוב שלא ימצא צד זה או אחר 'מושך' את השמיכה אליו, תוך פגיעה באינטרסים של שחקנים אחרים במשק הישראלי.

הכותב הוא מנהל תחום המחקר בפורום הישראלי לאנרגיה

המאמר התפרסם לראשונה במגזין "תשתיות אנרגיה וסביבה" גליון 01 ספטמבר 2010