ביום האחרון של הכנס השנתי באילת, הכנס הבינלאומי אילת אילות לאנרגיות מתחדשות, התכנס לו באופן ה"מסורתי" פאנל של מקבלי החלטות במשרדי הממשלה השונים בנושאי רגולציה ומסלולי רישוי של מערכות אנרגיה מתחדשת. נושא התחנות הפוטוולטאיות, חלקות א'-ב'-ג' וכדומה, כיכבו להם בפאנל, כמו בתקשורת. אבל גם נושא אנרגיית הרוח זכה להתיחסות, תודות למספר שאלות של יזמים

דעה: טורבינות רוח-הפתרון האנרגטי לאזורי הספר

מאת: חנן ענב לוי

ביום האחרון של הכנס השנתי באילת, הכנס הבינלאומי אילת אילות לאנרגיות מתחדשות, התכנס לו באופן ה"מסורתי" פאנל של מקבלי החלטות במשרדי הממשלה השונים בנושאי רגולציה ומסלולי רישוי של מערכות אנרגיה מתחדשת. נושא התחנות הפוטוולטאיות, חלקות א'-ב'-ג' וכדומה, כיכבו להם בפאנל, כמו בתקשורת. אבל גם נושא אנרגיית הרוח זכה להתיחסות, תודות למספר שאלות של יזמים (אלי קלצקין מווינפלקס, נדב סעד מאבירם ואריק רינג). ומה נמצא על הפרק? שני נושאים עיקריים: (1) המתווה להקמת טורבינות רוח קטנות וקהילתיות, בשטחים הפתוחים היכן שמשאב הרוח נמצא, ועל בתים ומבנים. (2) נתוני הרוח של חברת החשמל, והדרך בה נקבע ש-800 מגאוואט ב-capacity factor של 27% הוא מספר מייצג בישראל – וזה שאלה מאוד חשובה, כי לפי זה נקבע התעריף לטורבינות רוח גדולות. לפני שנמשיך, אני רוצה ליישר את מגרש המשחקים ולהגדיר כמה מונחים בתחום גודל טורבינות הרוח:

כשאנו אומרים "טורבינות רוח קטנות”, "טורבינות רוח קהילתיות" או "טורבינות רוח גדולות", אנו מתכוונים לקוטר הלהבים (מה שמשליך על גובה המגדל בדרך כלל) של הטורבינה. אין הגדרה אחת וסוחפת בספרות המקצועית, אך אם נלך למשל לפי ההגדרה של Paul Gipe מתוך Wind Energy Basics , עם התאמה למסגרת התעריפית בישראל, טורבינות רוח קטנות יהיו כאלה עם קוטר רוטור מתחת לכ-10 מטרים (מקביל לתעריף הביתי – עד 15 קילוואט ), טורבינות קהילתיות יהיו עם קוטר של 10-20 מטר (מתאים לתעריף העסקי של עד 50 קילוואט), וטורבינות גדולות יהיו כאלה עם קוטר להבים מעל 20 מטר.

הנושא הראשון: היום אנו נמצאים יותר משנה וחצי אחרי ההכרזה על התעריף לטורבינות רוח קטנות, עד 15 קילוואט, ועד 50 קילוואט, ועדיין, אני יכול לספור את כמות טורבינות הרוח האלה שהותקנו על אצבע אחת. למה? התשובה הברורה, היא חוסר תיאום בין משרדי הממשלה השונים. צודקים המתכננים במשרד הפנים, כשהם אומרים שהוציאו את התעריף בלי להתייעץ איתם, והתוצאה היתה אוסף מכובד של יזמים שהחלו לנשוף בעורפם בציפיה למתווה תכנוני, ובהנחה שהוא היה צריך להיות מוכן אתמול. אבל שנה וחצי לבכות על חלב שנשפך?! אני ביליתי את עיקר השנה האחרונה בפרו, היכן שהקמה של טורבינות רוח קטנות (ובזה עסקתי) היא הרבה יותר פשוטה (פשוט כי אין חוק), וציפיתי לתומי, שכשאחזור ארצה השוק כבר יהיה מתקדם, וטורבינות רוח קטנות יצוצו להם בפאתי ישובים, ובגבעות עם משאב רוח נקי ומתחדש. אך התאכזבתי לגלות שדבר לא השתנה. אכן, טורבינות רוח אינן פאנלים פוטוולטאים. על זה אין וויכוח. וטוב שכך. אנו צריכים כל מקור אנרגיה מתחדשת, ומי שהקשיב להרצאות בכנס השנה, יכל ללמוד שוב על הקשר הנפלא בין שעות השיא של אנרגיית הרוח ושעות השיא של ייצור החשמל מהשמש, המשלימות אחת את השניה באופן מעורר התפעלות. טורבינות רוח מסתובבות, הן נמצאות על עמודים גבוהים על מנת שיתפסו הרבה רוח, ושכאלה אין אפשרות למקמם בכל מקום, בטח שלא בכל מקום עירוני.

אבל – בואו נפריד בבקשה, כפי שנעשה בעולם, ונדבר על השוק העיקרי לטורבינות רוח קטנות וקהילתיות – אזור הספר, אזורים פתוחים בהם יש רוח. על טורבינות רוח עירוניות חשוב לדבר, אך מכיוון שזה לא יהיה השוק העיקרי, מבחינת כמות האנרגיה המתחדשת שתיוצר ומבחינת הענין בשוק, אני מרשה לעצמי לדבר על השוק העיקרי, המקום בו אנרגיית הרוח קיימת והיכן שיש טכנולוגיה בשלה, תחרותית (יותר מפאנלים פוטוולטאים כפי שזה מתבטא בתעריף באופן ברור) וזמינה. ונדמה לי שעדיין לא הבינו זאת במשרד הפנים, גם אחרי שנה וחצי. ישנם מתווים שנכתבו על ידי איגוד אנרגיית הרוח האמריקאי בשיתוף הממשל הפדרלי האמר, על ידי האיגוד האירופי ועל ידי הדנים. הממשלות באזורים אלה משתמשות במתווים ובהמלצות האלה כדי לקבוע בכל מחוז ומחוז, מדינה ומדינה, את המתווה התכנוני. ולמה לא אצלנו? אנרגיית הרוח, על כל צורותיה, היא הדרך שהעולם בחר בו בשביל להתמודד עם בעיית שינוי האקלים, וזוהי צורת ייצור האנרגיה החשמלית עם קצב הגידול הכי מהיר בעולם! רק אצלנו מסתכלים על טורבינות הרוח – בכל הגדלים – כעל חיה שתשמיד את הנוף, תשמיד את הציפורים, ובכלל – כולם יודעים שיש לנו גז טבעי וזה הרי הכי ירוק (מה – זה מזהם??).

השאלה העיקרית ששאלתי את נציג משרד הפנים לאחר הפאנל היתה "עם איזה יועצים חיצוניים ישבתם על מנת לגבש את המתווה התכנוני?”, ואמנם עוד לא קיבלתי תשובה שלמה מפאת הזמן, אך נדמה לי שלא נעשתה התייעצות משמעותית, לא הובאו מומחים מחו"ל – ממדינות בהן יש גיגה-וואטים של טורבינות רוח גדולות ומאות מגוואטים של טורבינות קטנות וקהילתיות. נדמה שהדיעות שרווחו לפני התעריף, הם אלו שהובילו לסחבת של השנה וחצי האחרונה. הרי אם לא רוצים לקדם, מאוד קל לעשות כך.ובעצם, הסיבה שאין מדיניות ברורה ממשלתית לעידוד אנרגיית הרוח, למרות ההצהרות הנהדרות של עוזי לנדאו באשר לרמת הגולן למשל, היא ש"כולם יודעים שבישראל אין רוח". כמו שאילן סולימאן הצהיר ביום הראשון, שלמרות שאנרגית הרוח (הטורבינות הגדולות) היא הכי קרובה ל-grid parity מבין האנרגיות המתחדשות והנקיות, אין בארץ מקום ל-1500 מגאוואט. לפי מה קבעת זאת?? ובעצם, לפי מה נקבע התעריף?

וזה מוביל אותי לנושא השני: מדידות הרוח של חברת חשמל – חברה ממשלתית שהמיסים שלי מממנים – ובכלל, המצב של הזמינות של נתונים ומפת פוטנציאל אנרגיית הרוח בישראל (ומפת יכולת ההולכה של חברת חשמל. יכול לעזור מאוד לכל שוק החשמל המבוזר הסולארי והרוחני) בשנת 2011 מבייש מאוד. על מנת לקבוע, כפי שנעשה בהצעת התעריף לחוות רוח וטורבינות רוח גדולות על ידי הרשות לפני חודש וחצי, שיש לנו 800 מגאוואט של אנרגיית רוח ב-capacity factor של 27%, צריך מפת רוח. למעשה – כל יזם צריך כזאת מפה, ובטח שהאזרחים הפרטיים, כדי לדעת מאיפה להתחיל – איפה יש סיכוי לרוח כלכלית. אז "השוק יעשה את שלו". נניח לרגע. אבל עצם קביעת התעריף על פי מצב חסר שכזה היא כמו הרמת אצבע רטובה אל הרוח על מנת להחליט אם להקים חוות רוח במקום. 800 מגאוואט, או כ-832 מיליון ש"ח בשנה של חשמל, על פי תחושת אצבע! המדיניות של ניצול אנרגיית הרוח נקבעת על ידי הערכת המשאב. אין הרי דרך אחרת. והמדיניות הזאת קובעת את ההתייחסות, את התעריף, ואת העתיד של האנרגיה המתחדשת הכי כלכלית בארץ הקודש – כמו בעולם. בלי שתהיה לנו מפת רוח ברמה אירופאית ואמריקאית (ואפילו למצריים יש מפת רוח, אם כי פחות מדויקת.) אנו נשאר עם החלטות חלקיות בנושא הזה. ונקודה ראשונה, שהשוק ישמח להעזר בה עד שדבר כזה יקרה, היא שימוש בנתוני חברת חשמל, שהם המדידות הכי רציניות שנעשו כאן, ונעשו בסטנדרט המתאים למדידת אנרגיית הרוח. תשובה מסודרת לשאלה "למה הנתונים האלה לא מופיעים בספריה של משרד התשתיות" לא שמעתי אף פעם. מילא, אם היו משתמשים בהם להקמת חוות רוח. אבל המדידות נעשו, וחוות הרוח לא הוקמו. אז כאן – השוק ישמח לעשות את שלו, וכדי לעודד אותו לא מספיק תעריף – צריך לחשוף את מדידות חברת חשמל לציבור, ולסיים לערוך את המתווה התכנוני לטורבינות רוח קטנות בהתאם למקובל בעולם.

הפאנל היה מכובד, וקיבלנו התייחסות לכל שאלותינו באופן מסודר ויפה. תשובות לעומת זאת, עוד חסר.