לאחרונה השוק הסולארי הישראלי התפלג לשתי קבוצות וייצר בלבול מוחלט בנוגע לאמצעים שיש לנקוט לקידום הענף. קבוצת חברות לא מבוטלת להתקנת מערכות סולאריות התאגדה בדרישה לקבל חלק מהעוגה השמנה של המכסות למתקנים סולאריים קרקעיים גדולים בהיקף של 500 מגה וואט.

המגמה הבינלאומית: מערכות סולאריות על גגות ולא על קרקעות  מאת:ארנון מעוז

לאחרונה השוק הסולארי הישראלי התפלג לשני קבוצות וייצר בלבול מוחלט בנוגע לאמצעים שיש לנקוט לקידום הענף. קבוצת חברות לא מבוטלת להתקנת מערכות סולאריות התאגדה בדרישה לקבל חלק מהעוגה השמנה של המכסות למתקנים סולאריים קרקעיים גדולים בהיקף של 500 מגה וואט. מולם קבוצה אחרת רוצה להגדיל את המכסות של המערכות העסקיות אך לא על חשבון המתקנים הקרקעיים, עיקר הכעס והמחלוקת של מתקיני הגגות מופנית כלפי העובדה כי התכנסות ועדת השרים לאנרגיות מתחדשות בראשות ראש הממשלה לא דנה בהצעת המחליטים כלל וכלל בגגות הקטנים. המילים הקשות והטענות אשר הופנו כלפי איגוד חברות האנרגיה אשר מטרתו לשמר את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בעניין נשמעו חזק יותר בשבועיים האחרונים כשרואים את עקומת המכסה למערכות עסקיות מתקרבת אל קו האפס. רוב החברות בשוק זה הן בנות בני שנתיים פחות או יותר ורובם עוסקות בהתקנות של מערכות חמישים קילוווט על גגות. המחלוקת הולכת ומחריפה בימים אלו, זה טוען כולה שלי וזה טוען חצייה שלי וכולם אוחזים באותה עוגה והפירורים שנותרו ממנה, לא נאבקים על עוגה גדולה יותר.

ההסדרות הבינלאומיות החדשות במדינות מערביות כמו אוסטרליה ואנגליה נותנות עדיפות למערכות על גגות, החוק החדש באיטליה לאנרגיה מתחדשת הוכיח חד משמעית שתפיסת העולם של הממשלה הינה לתת עדיפות מלאה על גגות ולא על קרקעות. החל מספטמבר השנה רוב התמריצים יילכו להקמה על מערכות על גגות ולא על קרקעות. פרשנים איטלקים טוענים כי הסיבה היא הרצון לנצל נכון יותר את התמריצים וליצור מקורות אנרגיה לרשת החלוקה המקומית לשימוש ישיר ומיידי. גם אנגליה אישרה הסדרה המתייחסת למאות אלפי גגות ולא לקרקעות. העובדות מדברות בעד עצמם, העדפה חותכת לגגות מול קרקעות וקיצוץ דרסטי של המכסות לקרקעות.

המגמה הבינלאומית בחקיקה המחודשת מבינה את הצורך בקיימות ובשימוש נבון של שטח. האם המלחמה הפנימית בארץ תוביל אותנו לתוצאה חיובית? האם תיתכן החלטה כזו של לחתוך את עוגתם של הגדולים למען הקטנים והבינוניים לאחר פרסום ההסדרה שהתקבלה במליאת רשות החשמל? מצד שני הרי ברור שאם תיפסק המכסה למערכות סולאריות על גגות קטנים אלפי עובדים ילכו הביתה, חברות יעצרו את מערכי השיווק שלהם, השוק ייכנס לקיפאון מוחלט עד להודעה החדשה. מבחינת האינטגרטורים זוהי מלחמה על הלחם והחמאה. אי אפשר להתעלם מהעובדה כי צמחו כאן עשרות חברות במהירות שלא תיאמן ומספר חברות ביססו את עצמם יפה מאוד, אך מצבת הכוח האדם שהושקעה בה משאבים רבים תרד לטמיון אם לא תהיה המשכיות. ב-15 לחודש יישבו שוב השרים להניע את הצעת המחליטים של משרד התשתיות. ה-500 מגה שיועדו לקרקעות הוקפאו לעת עתה בגלל התנגדות האוצר. נראה כי הפילוג הפנימי ילך ויחריף בין האיגוד וחבריו אשר מבינים כי האיגוד אינו יכול ליצור פלגים פנימיים ואין הוא יכול לקחת הסדרה קיימת אשר עברה כבר תהליכי רישוי ולשנות את פניה.

כל אחד מתבצר בעמדתו ויש שקט בזמן בו כולם משתתפים במרוץ מהיר כדי לנצל כמה שיותר מהמכסה האחרונה ולאגור פרוייקטים להקמה בתקופת היובש. כולם ממתינים בכיליון עיניים ל-15 לחודש לראות מה תהיה המסקנה בעקבות הצעת המחליטים, האוצר עומד על שתי רגליים אחוריות ומנסה לקדם הסדרות בתחומי הביומסה, אנרגיית הרוח ואנרגיה תרמו סולארית, בקיצור כל מה שלא ניתן למימוש מיידי. פקידי האוצר מתייחסים למהפכת הגז הטבעי כמקור האנרגיה העתידי של ישראל ומתקשים להסכים למימון אנרגיות מתחדשות בקנה מידה משמעותי.  האסכולה הישנה בתחום התשתיות והאנרגיה עדיין רואה בייצור חשמל ממקורות מזהמים אמצעי יעיל וזול ובאנרגיות מתחדשות סוג של עלוקה ירוקה, המציאות הישראלית שונה מהמציאות האירופאית ועל כך אין עוררין, השאלה היא אם מקבלי ההחלטות ילמדו מהנעשה בעולם וייראו לנכון לייצר הסדרה חדשה היודעת להתייחס לכל השחקנים בשוק. אין כאן אמירה לגבי למי צריך לתת אלא קריאה להגדלת העוגה והתבוננות בהעדפות הרגולציה המקובלות בעולם.

ובינתיים היזמים הישראלים כבר מטיילים בבולגריה, באיטליה, בצרפת ובאנגליה. הם מתחילים להבין שהחגיגה בישראל נגמרה, שהסובסידיות נעלמות והשוק כאן דועך באותה מהירות בה הוא זינק. בסופו של יום הדברים יסתדרו איך שהוא, הרי בסה"כ יש כאן שוק פעיל שאי אפשר להתעלם ממנו. הענף הסולארי כאן כדי להישאר וזה כבר ברור. בכל העולם הדרך לקידום האנרגיות המתחדשות היא חקיקה מוסדרת ואין סיבה שכאן זה לא יקרה. משרד האוצר מעוניין לסגור את הברז מראייה של כאן ועכשיו, בתרבות הפוליטית הישראלית תכנון ארוך טווח נשמע כמו מילה גסה וחשיבה של 20 שנה קדימה לא מתקבלת על הדעת. השאלה היא אם נלמד מהעולם או שננסה להמציא את הגלגל מחדש, הרי ברור שללא חקיקה מוסדרת לא תהיה המשכיות לענף האנרגיות המתחדשות ואם ישראל באמת חפצה בשינוי אמיתי והתקדמות מעידן הדלקים המזהמים אל עידן נקי יותר חייבים להחליף דיסקט ואת אופן החשיבה דרך החור שבגרוש.