פרופ' ירון זליכה, ראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר, תוקף את מדיניות תמחור עלויות החשמל של אגף התקציבים באוצר

כנס תשתיות השנתי ה-3 לענף הסולארי: פרופ' ירון זליכה "מדיניות תמחור עלויות החשמל של האוצר -ניגוד עניינים מובנה לרעת הציבור"

פרופ' ירון זליכה, ראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר, תוקף את מדיניות תמחור עלויות החשמל של אגף התקציבים באוצר, בהרצאה אודות "מחירו האמיתי של החשמל הנקי והמזהם" בכנס פורטל תשתיות לענף הסולארי שהתקיים היום בתל אביב.

פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי של האוצר הרצה בכנס תשתיות השנתי ה-3 לענף הסולארי "מקסימום אנרגיה מתחדשת" אודות הדו"ח אותו סיים לכתוב בנושא "עידן הגריד פאריטי" (עלויות ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים לעומת מקורות מזהמים). הכנס התקיים היום (ה') בסינמטק תל אביב.

עיקרי ממצאי הדו"ח של זליכה הם (בדומה לדו"חות של פרופ' ירום אריאב ועמותת "אדם טבע ודין") כי תעריפי החשמל בארץ זולים בצורה לא הגיונית לעומת העלויות הנלוות לייצור האנרגיה. בנוסף לניהול בעייתי עד כושל של חברת החשמל מציין זליכה את התנודות בשוק הדלקים, אי התחשבות בעלויות הפגיעה בסביבה, פרמיית הביטחון האנרגטי וכן ביטוח הכנסות מתקני הייצור. אלו הם הגורמים המרכזיים לחובות חברת החשמל המאיימים על משק האנרגיה הישראלי עד כדי "בצורת חשמל" הצפויה בקיץ הקרוב.

זליכה טוען שעלויות קוט"ש (קילו וואט/ שעה) המיוצר באמצעות אנרגיה סולארית היום עולים קרוב ל- 1.09 אג' לקילו וואט שעה, ואילו מבחינת המשק הישראלי, גם אם חברת החשמל והמדינה ישלמו יחד 1.15 אג' לקילו וואט סולארי, ישראל עדיין נמצאת בעיצומו של עידן הגריד פאריטי. (כיום המדינה משלמת בין 90-122 אג' למערכות סולאריות על גגות).

"הציבור לא מבין שחשמל זול עולה לו בבריאות"

"אני רוצה לנצל את הזמן לדון בשלוש סוגיות. אחרי דו"ח ירום אריאב, אני ודו"ח משרד האוצר. דוחו"ת יש בשפע, השאלה היא מה לעשות איתם, לדעתי יש שלוש סוגיות יסוד.

סיפור ראשון הוא בעיית הסוכן. חשבתם פעם איך יכול להיות שאנחנו המדינה הכי פחות תחרותית בעולם? ישראל ממוקמת במקום 81 בעולם אחרי 31 מדינות מערביות ועוד 50 מדינות לא מערביות. עמדתי בוועדה לפתיחת שוק הרכב לתחרות. גילינו מעל 50 הגבלים עסקייים שכולם עד האחרון שבהם בברכת הממשלה והפקידות, חלקם אפילו ביוזמת הממשלה והפקידות. לכאורה תחרותיות זה דבר חשוב, אז איך זה יכול להיות?

הרגולטור המרכזי בתחום הרכב בועז סופר פרש, ועבר לעבוד מיד אחר כך אצל קבוצת בונדי ליבנת. אחת ההמלצות וההגבלים שזיהינו הוא חובה של כל יבואני הרכב מהמזרח לפרוק בנמל אילת ומי שמרוויח הוא המוביל – מונופול של "תעבורה" מקבוצת בונדי לבנת, והראשון לקפוץ ולדחות את המסקנות הוא בועז סופר.

סיפור שני – עלות יצירת מקום עבודה בעסק קטן עד בינוני עומדת על 10-30 אלף דולר. עלות הייצור או אמצעי הייצור במקום עבודה גדול לייצור מקום עבודה אחד הם בין חצי מיליון למיליון דולר. בישראל יש 85% ממקומות העבודה ביחס לאוכלוסיה. אז חסרים מקומות עבודה ויש חוב של 10 מיליארד שקל שעל המדינה לקבל ממיסים. ממי הייתם לוקחים את המיסים אם אתם מעוניינים ברווחה? אלא שרוב החברות הגדולות פטורות או משלמות אחוזים בודדים בגלל יוזמות השקעה אז חברות גדולות לא משלמות מיסים ואילו את 10 מיליארד שקל גובים מעסקים קטנים ובינוניים באמצעות מע"מ ומס חברות.

סיפור שלישי – כשנכנסתי לתפקיד החשב, גיליתי שבחשבון העו"ש של הממשלה יש 20 מיליארד שקלים פנויים. בממשלת שוודיה יש 0. כשאתה מפרט את הסיבות אתה מגלה שיש שתיים חשובות לעניינינו – 6 מיליארד ₪ בדולרים שהופקדו בפיקדון יומי בריבית 0 – 0.1 ומופקד בבנקים (דבר בלתי חוקי ) ואני שואל – למה שומרים את הכסף בדולרים? יש סיכון שאנחנו רוצים לכסות את עצמנו באמצעות הכסף ואם הוא יקרה נצטרך את הכסף – מהיום להיום? לא נדע שנה מראש. כמה זמן לוקח לגייס את הכסף? שבוע שבועיים לא יותר. אז מאיפה הכסף – אג"ח שנכנס לחשבון הבנק. עלות הכסף 420 מיליון ₪ כל שנה, במשך כבר 30 שנה..

המכנה המשותף לשלושת הסיפורים הוא:1. או שחבורה של מטומטמים מנהלת את המדינה (והם לא כולם מטומטמים) 2. חבורה של פושעים, אבל 99.9% מהם אנשים טובים. 3. מדובר בסוכנים של הבולשת הסורית…

האמת היא שיש בעיית סוכן. הפקידות היא סוכן בשם בעלי המניות (הציבור). אנחנו מרבים לדבר על בעיית הסוכן בחברות ציבוריות וזה כבר מחלחל. כשמנכ"ל בחברה ציבורית מושך בשנה 16 מיליון ₪ בחברה מפסידה מבינים שזה בעייתי. אך בעיית הסוכן הגדולה ביותר בחברות מערביות היא הפקידות הממשלתית. אני יכול להגיד לכם שבחודש הראשון בתפקיד החשב הכללי מצאתי כמה חוזים ממשלתיים בתחום האנרגיה והמים שהקבלן התייחס אליהם כהמלצה לא מחייבת. מה שהקבלן צריך לתת הוא המלצה אך הממשלה מחויבת.

כמו בסיפור המים המותפלים, בטקס החתימה כשהרימו כוסית על חתימה אמרו לי "ברור לכם שאנחנו לא בונים במחיר הזה" ושוב מנהלים מו"מ על המחיר שעכשיו חתמו עליו!! כשנכנסתי למו"מ הם כבר היו קרוב לחתימה על קרוב ל-70% עליה במחיר. אני ביטלתי את המו"מ והצהרתי שיש הסכם או שאני מחלט את הערבויות. כעבור כמה ימים מגיע הבוס שלי – אדם שאני מאוד מעריך ומכבד, ואומר לי "אתה לא יודע איך הדברים עובדים ואני חושש לך. אתה לא יכול לחלט ערבויות לאנשים כאלה" כעבור שלושה ימים הגיע אדם נוסף שאמר "אתה צריך להתפשר, לא צריך לבנות את ירושלים ביום אחד. הם ירדו ל-60%" זה ישב לי על הלב שאני מסכן את הקריירה שלי וזה השפיע על ההחלטות שלי. לקח לי 10 דקות ולא שניות לחלט להם את הערבויות. אבל אם לא כולם כמוני אז חלק לפחות הם בעלי שיקול דעת שונה.

אם בדיון עלות החשמל היא 100 אגורות לשם הפשטות. חצי עלויות מהזיהום וחצי מהייצור. (מס בריאות וכו'). ואפשרות ב' זה שאפשר לייצר סולארי ב-80 אגורות וזה לא המספר שאני ממליץ עליו, זהו מספר לשם הדיון. (בדו"ח זליכה בנושא הגריד פאריטי טוען זליכה שעלות ייצור חשמל עולה למדינה 109 אג' בקירוב ואילו ייצור אנרגיה סולארית הוא במחיר דומה, והמשק יכול לספוג עד 115 אג' לקילו וואט ח.א.) עכשיו אם יושב פקיד באגף תקציבים הוא אמור לחשוב שהסולארי עדיף.

אלא צריך להסביר שהחשמל עולה שקל, ומה יעשו טייקוני הגז וחח"י? יפעילו את העיתונים שלהם ויתחילו לנהל דיון ציבורי, והציבור קשה לו להבין. אז נניח ש-70% יבינו ו-30% לא, ה-30% ימתחו ביקורת. אולם אם הם ימשיכו לקנות בשקל, אז עשויים עיתוני הפראבדה הישראלים למחוא כפיים על "החלטה אמיצה תחת עמידה בלחצים" ויציעו להם עבודה ואילו על האלטרנטיבה של ה-80 אגורות העיתונים ימתחו ביקורת לעומת האופציה השניה הראשונה והיקרה יותר.

הציבור לא מבין ש-50% עולה במיסי בריאות (לא תהיה הפחתת מיסים), ולא לחח"י, אלא שב-80 אגורות, לא יבטלו את המיסוי הבריאותי. טרכטנברג פיתח שיטה חדשה. הוא העלה את המיסים ואז אמר שהוא מאזן בכך שבאותו סכום יבטל העלאת מיסים מתוכננת והציבור לא ידע. אז מדווחת המלצה על ביטול 90% מהמיסוי המתוכנן ותהיה העלאה רק של 9% בשיטת טרכטנברג.

דרושה בדיקה אובייקטיבית של חברת ייעוץ בינלאומית

יש לי המלצה לרה"מ – באגף תקציבים יש ניגוד עניינים. לא יכול להיות שמי שאחראי על מקורות התקציב הוא גם זה שקובע כמה הכנסות יהיו, זה ניגוד עניינים מובנה. ברגע שהמחיר לא יעלה הוא יצטרך לקחת כמה מיליארדים מהתקציב והתקציב הפנוי שהוא שולט בו יותר יהיה קטן יותר – אז עדיף שהציבור ישלם. דרך מחירי החשמל או במיסי הבריאות. מה שמאפשר זאת הוא שתקציב הממשלה מבוסס על תחשוב מזומן ולא תחשוב מצטבר. בחשבונאות של עסק התקציב מנוהלבמצטבר – אם אתם משקיעים 5% בקווי ייצור אבל המערכת מתיישנת ב-10% הוצאות הפחת נרשמות ועדיף לתחזק מאשר לא לתחזק. תרגילי חוסר השקיפות בין המחיר ומה שמראים הם פועל יוצא של אגף תקציבים לספק נתונים לא רלוונטיים באמצעות נתוני מזומן ולא נתונים מצטברים.

סוגיה שניה – תרבות הדיון. אפשר לדבר על בעיות לגופו של עניין אך אני מוחה נגד גופי תקשורת שמכחישים מה שלא נאמר. במקום לנהל דיון מקצועי עם הטענות שכן נאמרות מפברקים טענות שלא נאמרות ע.ע. גדעון אשל.

סוגיה שלישית – סוגיה של ההתאמה של המערכות הפוטו וולטאיות למערכות הייצור הקיימות. אומרים שהמערכות הסולאריות בקיץ מייצר עד השעה 4 אך המערכת לא מייצרת בפיקים של צריכה שאינם עקביים אם אפשרויות היצור של החשמל ממערכות פוטו וולטאיות אם נפסיד בקו הראשון – ייצור חשמל באמצעות PV יותר זול, הקו השני הוא "שוכנעתי, אבל זה בלתי אפשרי" וזה קו של פקידים.

אמרתי שיש 20 מיליארד בחשבון העו"ש בחשבון בלי ריבית. כמה מיליארדי שקלים נבעו מכך שרוב הוצאות הממשלה הן בין הראשון לחמישי בחודש לחודש וההכנסות בין החמש עשרה לתשע עשרה? אין מה לעשות, צריך הלוואה שתממן את פערי הימים הללו. מי אמר לכם להנפיק ל-10 שנים – כי ככה כתוב בחוק. תשנו את החוק! לקח שנה לשנות את החוק.

מה הבעיה להזיז חלק מההוצאות ל-15? למה המערכת מקובעת? אתה רוצה להזיז 200 מיליארד מהראשון לחודש לחמש עשרה? לא רק 3 מיליארד! מאחורי הטיעון של צורכי המערכת אל מול מאפייני הייצור חבויה הנחה אחת גדולה. פקידים מסרבים לעשות שינוי כי הוא לא מתאים להם. לחח"י לא מתאים שיקטינו אותם.

סיכום – מטרתי פה לא הייתה להשמיץ את אנשי אגף תקציבים שהם אנשים טובים, שעושים את מירב המאמצים – לא בהצלחה – אך משתדלים לקדם את כלכלת ישראל. הם לא אובקייטיבים ומערבים שיקולים שהם לא בהכרח לטובת עם ישראל. אם אתה לא ער למה שמשפיע עליך אתה לא יכול לנטרל את זה. לכן – וזו המלצתי לפרופ' קנדל המנותק משיקולים אלה ממקום מושבו במשרד רה"מ ואינו אחראי על תקציב.

הוא לא יכול לסמוך על דיווחים של גורמים שלהם אינטרסים אחרים. גם לא על הדו"ח שלי שממומן על ידי חברה פרטית ולאמץ אותו. אך האם עלה על דעתו של השר כחלון להוריד את דמי הקישוריות ל6 אג' בגלל מסמך בן שני עמודים של אגף התקציבים? הוא פנה לחברה פרטית זרה גדולה ואובייקטיבית. וזה מה שאני מצפה מוועדת קנדל – שתפנה לחברת ייעוץ גדולה מחו"ל שתהיה מספיק גדולה להיות אובייקטיבית ושתשאל מהו גריד פאריטי, ומה עלותו?

תגובת אודי אדירי, רכז אנרגיה באגף התקציבים, משרד האוצר.

אני מרגיש צורך להגיב על דברי זליכה מטעמים האחרים. אני לא נלחם על שמי הטוב, אני חושב שכמי שהיה לו חלק, לפחות מרכזי, בדו"ח שישינסקי אני לא צריך להוכיח את נאמנותי לציבור בתור פקיד, אני לא חושב שזה הנושא כאן. את פראבדה לא קראתי, אבל כמה קורסים בתקשורת המונים עשיתי. אני חושב שמה שעשית כאן (זליכה ח.א.) על הבמה הוא באיזשהו מקום להכפיש וליצור דה לגיטימציה שלמה לפקידות של מדינת ישראל, שבסופו של דבר אין מישהו אחר שיגן על הציבור חוץ מהפקידות והממשלה וכל הסקטור הציבורי, אני חושב שזה לא שווה את המטרה לשמה החבר'ה פה שכרו אותך. אפשר לנהל את הדיון ברמה העקרונית, אבל להתחיל את הדיון בשלילת הלגיטימציה מלכתחילה של הדרג המקצועי הוא נזק שגדול מהתועלת אפילו אם את הקרב הזה תנצחו ואני מקווה שלא.

אבל מעבר לזה אני רוצה להגיד שהתאוריה היום שהצגת פה שכביכול פקידי אגף התקציבים בבואם לבחון את הכדאיות הכלכלית אנחנו מונעים מאיזשהו עיתון – כמו פראבדה, שיפרגן לנו בעבור המהלך הזה, זו תאוריית קונספירציה אחת ההזויות ששמעתי, ואני מוצא חובה להגיד שזה מקומם ובוודאי לא נכון. אני חושב שכל אחד ואחד יכול לראות עד כמה המאבק שיצאנו אליו בהקשר של האנרגיה הסולארית, היה מאבק קשה, תקשורתית וציבורית ואני לא חושב שאי פעם נכתבה מילה טובה אחת עלינו בהקשר הזה. אני יכול להגיד לך שזה היה מאבק קשה. אחרי דו"ח שישינסקי שבו עמדנו בלחצים אדירים, אני לא הגעתי למצב של הכפשה אישית כמו שהגעתי שכשיצאתי למלחמה לדיון על הסולארי מצד האנשים שאת חלקם אתה מייצג. אז עוד פעם אני חושב שיש הרבה סכנה, גם אם לא התכוונת, מה שעשית פה על הבמה, זה בדיוק הלחצים שמהם ניסית להזהיר ואני חושב שזה חבל, שכמי שבא מבפנים, אני בטוח ויודע שזה לא המצב.