חמישה שרי אנרגיה נכנסו לחדר, וזו לא התחלה של בדיחה אלא הודעה רשמית של משרד האנרגיה והמים. השר הממונה, ד"ר עוזי לנדאו, אירח לאחרונה בלשכתו ארבעה שרי אנרגיה לשעבר כדי לדון ולהתייעץ עימם בעניין בצורת החשמל הצפויה בקיץ 2012

עד הקוט"ש האחרון: משבר בצורת החשמל

חמישה שרי אנרגיה נכנסו לחדר, וזו לא התחלה של בדיחה אלא הודעה רשמית של משרד האנרגיה והמים. השר הממונה, ד"ר עוזי לנדאו, אירח לאחרונה בלשכתו ארבעה שרי אנרגיה לשעבר כדי לדון ולהתייעץ עימם בעניין בצורת החשמל הצפויה בקיץ 2012. לטענת המשרד, שרי האנרגיה שהשתתפו, ח"כ בנימין (פואד) בן אליעזר, מודי זנדברג, יוסף פריצקי ומשה שחל, היו תמימי דעים לגבי הסיבות לבצורת החשמל, ובמרכזן אי קיום החלטות ממשלה מחד, והחלטות ממשלה שגויות מאידך, אשר עיכבו את פיתוח משק האנרגיה.

באמצע פברואר הפיל שר האנרגיה פצצה על המשק הישראלי. "רבותי, אנחנו בבצורת חשמל" הכריז לנדאו בטון ממלכתי. ובכך הביא לידי הציבור הישראלי את האמת המרה של משבר תפעולי ומשקי באחת התשתיות האסטרטגיות החשובות של מדינת ישראל. אפשר להעריך כי למרות תמונת השרים המחויכים בעקבות המפגש הנדיר והעלאת הזכרונות סביב כוס קפה, היושבים בחדר חילקו ציונים וביקורת זה לזה. סיפור המשבר במשק האנרגיה הוא חדש וגם ישן, כל שר מנסה להתמודד בדרכו שלו ולכבות את השריפות תוך נסיון לבנות מדיניות לטווח ארוך.

לדברי משרד האנרגיה והמים, השרים העלו מספר הצעות קונקרטיות, שכבר נבדקות על ידי מנהל מינהל החשמל במשרד. בין השאר הציעו השרים לקיים פגישה בהשתתפותם, עם רוה"מ, אשר תשקף את חומרת המצב ואת הצעדים הנדרשים לפתרון, כדי לגייס את הממשלה כולה לנושא.

מאשים את הירוקים

במסיבת העיתונאים בפברואר השנה, תקף השר לנדאו את משרדי הממשלה, את הארגונים הירוקים והתקשורת בתקיעת מקלות בגלגלי משרד האנרגיה והמים ובתכנית החירום. אך במשרד הגנת הסביבה טוענים בלהט שמשרד האנרגיה והעומד בראשו הוא מקור הבעיה בניהול רשת החשמל וקובעים "מזה שנים רבות, משרד האנרגיה והמים אינו מקדם תכנון מערכתי כולל של משק החשמל. קידום משק האנרגיה מתבצע בראיה נקודתית ובהתנהלות משברית, מתוכנית חירום אחת לאחרת, והורתה על הכנה של תוכנית מתאר ארצית לתשתיות אנרגיה שאף היא אינה מקודמת. ניסיונות העבר לתכנן הקמת תחנות כוח במנותק מצורכי הסביבה והציבור הביאה לכישלון (כדוגמת פרויקט – D – תחנת הכוח הפחמית באשקלון ח.א.). יתר על כן, למרות שלפני למעלה משנה הגיע המשרד להסכמה עם משרד האנרגיה והמים על קידום פרויקט D בגז ובגיבוי פחם לחירום, משרד האנרגיה עדיין מתעכב בהקמת התחנה."

אך בעוד כל הקשורים לעניין מתווכחים מי אשם, מחירי החשמל מזנקים, חברת החשמל מייצרת חשמל מזוהם באמצעות סולר ומזוט יקרים, שוקעת בחובות ומייצרת עוד ועוד זיהום, משרד האנרגיה והמים נאבק על כל קילווואט שעה הניתן לייצור ועם ישראל עשוי למצוא את עצמו בפתחו של קיץ לוהט, בלי מספיק חשמל בשקע להפעיל מזגן  גם אם הוא יעיל אנרגטית…

מוכרים יותר, מפסידים יותר

מצב חברת החשמל היום הוא בכי רע. לחברה חובות של שישים מיליארד שקלים, בנוסף התחשיבים שנבנו על אספקת הגז ממצרים הפכו ללא מציאותיים לאור המצב בסיני ובמצרים ובפועל החברה נשענת בעיקר על מאגר ים תטיס המדילדל, ועל סולר ומזוט – עליהם האוצר נתן לחח"י פטור ממס קנייה בגובה של 88%- עד חודש מאי, אז ירד המס ל- 69%. בנוסף, מחירי החשמל בישראל מסובסדים ואינם מכסים על עלות ייצור הקוט"ש. גם אם נתעלם מהדו"ח אותו חיבר חשב משרד האוצר לשעבר, פרופ' ירון זליכה הקובע שעלות ייצור קוט"ש עומדת על 108.47 – 115.53 אג', ומתייחסים לדו"ח של ד"ר ירום אריאב הקובע תעריף של 76 אג' לקוט"ש. באירופה המחירים מגיעים לרמות של עד 16 ו- 20 יורו סנט. מכאן שבפועל חברת חשמל מוכרת חשמל בהפסדים.

פיצוץ ידוע מראש

המשבר היה ידוע מראש, והיו לא מעט נסיונות למנוע אותו. בנובמבר 2009 שר האנרגיה עוזי לנדאו הכריז כי יקדם את התחנה הפחמית באשקלון (פרוייקט D) בכל כוחו על מנת לא לשים את כל הביצים בסל אחד היות והגז הטבעי הוא זול ומזהם פחות "אבל מה קורה אם אתה שם את כל הביצים שלך בסל אחד, ונניח שצינור גז אחד שלך הולך?! אסור שנשכח שכאשר הלך לך צינור גז – לא נפגעת לך תחנה אחת, כל מה שבמורד הצינור הזה חדל לפעול. נניח שנגיע ל- 2013 , עוד ארבע שנים מעתה, ששם צריכה לקום התחנה הפחמית הראשונה, אחד מן השניים יכול לקרות: שנצליח בהתייעלות האנרגטית הזאת לחסוך מספיק חשמל, לא בטוח שזה יצליח. אם לא נצליח – הנזק שייגרם יהיה גדול ביותר". ביחד עמו, תמכה גם חברת החשמל בהקמת תחנת הכוח הפחמית. חששו של לנדאו היה מוצדק, והמהפכה במצרים טרפה את הקלפים אולם פרוייקט התחנה הפחמית לא הוקם.

מיד עם הודעת השר החלו רשויות מקומיות להפעיל את כוחן הציבורי והחלו בפעולות מחאה נגד הפרויקט. אל המחאה הצטרפו ארגונים ירוקים והוקם מטה על שנקרא המטה למאבק בפחמית שאיגד תוכו את אדם טבע ודין, חיים וסביבה, גרינפיס, מגמה ירוקה, שתי"ל ועיריית אשקלון. המטה המשותף חיבר דו"ח יחד עם החברה להגנת הטבע והפורום הישראלי לאנרגיה שקבע כי "הקמת יחידות הייצור הפחמיות באשקלון (פרוייקט D) מוסיפה כ- 10% לפליטת גזי החממה מתחומי ישראל ולמעשה, סותמת את הגולל על יכולתה של ישראל לאמץ מדיניות אקלים אפקטיבית בעשורים הבאים. עלות רכישת רישיונות הפליטה מוערכת בסדר גודל של מיליארד ש"ח בשנה ומקטינה משמעותית את כדאיות הפחם ביחס לחלופות".

המשרד לאיכות הסביבה לא ישב בחיבוק ידיים ואימץ צד. המשרד, והשר שבראשו הפעילו את מלוא כובד משקלם על מנת למנוע את התחנה הפחמית, וחודש לאחר מכן, שבוע ימים לפני הדיון בממשלה על הקמת פרויקט D, התקיימה ועידת קופנהגן שהתקיימה בדצמבר 2009 . בועידה הנשיא פרס התחייב להפחתה של 20% לעומת עסקים כרגיל עד שנת 2020 , הדיון על התחנה הפחמית נדחה בעקבות פנייה של המשרד הגנת הסביבה, לדחות את הדיון עד ללמידת תוצאות הועידה. במרץ 2010 הוקמה הועדה, שעסקה בהתייעלות אנרגטית, בניה ירוקה ופליטת גזי חממה. בועדה היו מנכ"ל האוצר, הגנת הסביבה, משרד האנרגיה והמים, משרד התחבורה, התמ"ת, משרד הפנים, יו"ר רשות החשמל והיועץ המשפטי לממשלה.

אשליית הגז הטבעי

באוגוסט 2010 כבר החלו ההערכות על כמויות הגז שנמצאו בתמר ובלוויתן ומנהלי משק החשמל החלו במרץ להכין את השוק ליום שבו הגז יזרום מהמים הכלכליים אל תחנות כוח המופעלות על גז, ובעצם הדיון על פרויקט התחנה הפחמית נדחה. אלא שעד שכבר היו המספרים הרשמיים שהראו שישראל תוכל לספק את צריכת הגז שלה ( BCM 4 )לעומת קיבולת הבארות ( BCM 686 ), הרי המשק הישראלי יוכל להישען רובו ככולו על גז. זאת למרות באירופה משקי החשמל נשענים לרוב על 25% גז בלבד, אולם יתכן וזאת עקב דלדול משאבי הגז ביבשת והיבוא המאסיווי מרוסיה ומזרחה.

אלא שאז באה המהפכה במצרים, ואשר יגור שר התשתיות בא. אספקת הגז ממצרים שובשה, מאגר ים תטיס שמכיל 30 מיליון מטר מעוקב של גז ) BCM 30 ( אינו יכול לעמוד זמן רב בצריכת הגז הישראלית ולא יכול לספק את צרכי המדינה. כך שבפועל, ישראל נותרה ללא אנרגיה זולה וזמינה ונאלצה להתחיל לייבא סולר ומזוט. אלא שהימים בהם ניתן היה לשרוף מזוט חלפו עברו והמשרד להגנת הסביבה מאשר כל הפעלת משרפות. אחד התנאים לכך היה הטמעת סולקנים שיאפשרו פליטה של אוויר נקי יותר.

יוסף פריצקי, מי שהיה שר האנרגיה בין השנים 2003-2004 , מגולל מסכת של תקלות ידועות מראש בנוגע לתחום הגז. לטענתו ברור לגמרי שההישענות על
EMG הייתה טעות, אך לא היחידה. הייקור העצום בפיתוחם של הגז הטבעי – כולל מה שמסביב והעובדה שעד היום אין טרמינל שיטפל בגז ויזרים אותו הם גורם מעכב אחד, העובדה שרק עכשיו יש מכרזים להרחבת תשתית חלוקת הגז הטבעי והעובדה שהמכרזים לחלוקה מקומית בלחץ נמוך תקועים הם גורמים נוספים. "לאורך חופי המדינה נמצאים 150 טריליון PCF שישראל לא מסוגלת לנצל. הטיפול בגז והתשומה לקויה כל כך שאין אפילו אתר אחסון, כך שכל תקלה או משבר מביא לכך שצריך לעבור לתחליפים מזהמים במקום לבנות מאגרים לגז טבעי כפי שעושות מרבית מדינות אירופה.

הטיפול בתשומה הוא שילוב של גורמים המונח לפתחו של הרגולטור והשיטה הישראלית בה כל ממזר מלך" אומר פריצקי. "מביאים את חברת החשמל למשבר מכוון" פריצקי מגולל מסכת של תקלות ידועות מראש וטוען שיש יד מכוונת באגף התקציבים באוצר לשבירת חברת החשמל, "לא רק את המונופול אלא את החברה כולה. לו היו מסכימים לשינויים מבניים ניתן היה למנוע את המצב. אך החברה נחנקה מבחינת אשראי ופיתוח ובמכוון נגרם לכך שהיא תיכשל בתפקידה על מנת להביא אותה למשבר ולפתור אותו" אומר פריצקי ונותן דוגמא מתקופתו כשר התשתיות. "היה בזמנו חוק שהעברת דיבידנדים לממשלה טעונה אישור השר הממונה. אני כשר הממונה על חברת החשמל, סירבתי להעביר את הכסף בטענה שצריך להשקיע אותו בחברה. חח"י צריכה הון להצטיידות, פיתוח רשת ההולכה והחלוקה, הקמת רשת חכמה וכדומה. אלא שאז נתניהו בהיותו שר אוצר הביא לשינוי חוק ההסדרים כך שחברות ממשלתיות יכולות שלא להעביר דיבידנד רק אם שר האוצר מסכים. זו טכניקה קלאסית למדינה לחלוב את החברות הממשלתיות. לטענת פריצקי, יש חשיבה שחברה ממשלתית צריכה להיות תלויה (לדעתו תפיסה זו אינה חוקית) ברמ"ח אבריה באגף התקציבים, למרות חוק החברות הממשלתיות שקובע- שהדירקטוריון צריך לראות מול עיניו את טובת החברה – כמו כל חברה עסקית, המצב רחוק מכך, בעיקר אצל חברת החשמל.

התייעלות אנרגטית כפתרון הכרחי

אחרי ועידת קופנהגן וגילוי הגז, צוטט יצחק תשובה כאומר "ישראל היא ארץ זבת, חלב וגז", ולמרות ועדת שישינסקי, ולמרות דו"ח מקנזי, ולמרות התרעות של שר האנרגיה והמים, הנה, שלוש וחצי שנים לאחר ההכרזה להביא לידי מימוש את התחנה הפחמית פרויקט D, שנה וחצי לאחר גילויי הגז ישראל של 2012 עומדת בפני משבר אנרגיה. משרד האנרגיה מאמין שיוכל באמצעות מבצעי סבסוד החלפת מוצרים כגון מקררים, מזגנים ומנורות בשילוב קמפיינים תקשורתיים להביא לחסכון בצריכה. סמדר בת אדם, ראש מטה שר האנרגיה והמים, קוראת לכל המשק להתאמץ ולחסוך עד 10% אנרגיה עד הקיץ. אולם דן בר משיח, מנכ"ל חברת ההתייעלות האנרגטית אסקו ישראל טוען כי "החלפת 25,000 או 75,000 מקררים ומיליון וחצי נורות ו 10,000- מזגנים הינם טיפה בים ואינם הפתרון למשבר האנרגיה". מצד שני קיימות טכנולוגיות לייעול צרכני חשמל גדולים כמגזר העסקי המוניציפאלי והתעשייתי, בתעריפי החשמל המתנפחים אופציה זו אינה מותרות אלא צורך עסקי וכלי לשמירה על תחרותיות. נראה כי מודעות אנשי המקצוע ונכונות לאמץ טכנולוגיות אלו יכולות לסייע למשק הישראלי לעבור את הקיץ בשלום.

לטענת אנשי התעשייה הסולארית, הפתרון פתיחת מכסות בלתי מוגבלות להתקנה על גגות, מתוך הבנה שבקיץ אמנם הצריכה מגיעה לשיאים, אולם במשך היום לפחות, השמש קופחת ומערכות סולאריות על גגות יכולות להוות איזשהו פתרון. לעומתם טוענת ענת אורן- אלעד, האחראית על התעריפים במחלקת השיווק של חברת החשמל "קרוב ל- 60% מהאנרגיה שתיוצר על גגות תתבזבז ולא תנוצל". התפתחות תחום האנרגיה החכמה והרשת החכמה הם קריטיים להתבססות המשק על אנרגיות מתחדשות. עד אז, כדאי שהאחרון שיוצא מהחדר יכבה את האור.