ד"ר רות יהל, האקולוגית הימית של רשות הטבע והגנים, הרצתה היום בפני משתתפי כנס לאומי ראשון מסוגו בנושא השפעות סביבתיות של פעילות החיפוש והפקת גז טבעי ונפט בים התיכון שהתקיים באוניברסיטת בר אילן, בהשתתפות אנשי מקצוע בכירים מהארץ ומומחים מהממשל האמריקאי.

"קידוחי הגז והנפט הימיים עשויים לזהם את באר המים האחרונה שלנו" 

צילום: אביחי ברוך

ד"ר רות יהל, האקולוגית הימית של רשות הטבע והגנים, הרצתה היום בפני משתתפי כנס לאומי ראשון מסוגו בנושא השפעות סביבתיות של פעילות החיפוש והפקת גז טבעי ונפט בים התיכון שהתקיים במרכז הכנסים וואהל סנטר, בהשתתפות אנשי מקצוע בכירים מהארץ ומומחים מהממשל האמריקאי. במסגרת תפקידה ברשות הטבע והגנים אחראית יהל על טיפול מקצועי בכל נושאי תפקודן של המערכות האקולוגיות בים התיכון, הכנת תכניות וליווי מקצועי-מדעי של תכניות ממשק, שימור ושיקום של שמורות טבע ובתי גידול ימיים, ניטור הסובב הימי, ייזום וביצוע מחקרים וסקרים להרחבת הידע על המצאי האקולוגי הימי, הנחית הפקחים, חיזוק הקשר עם מוסדות האקדמיה ועם חוקרים בנושאי ים ומתן ייעוץ מקצועי בנושא החקלאות הימית. 

"על מה אנחנו מנסים לשמור ולמה? אני אתמקד בנושאים של ערכי הטבע והמערכת האקולוגית בכללותה. אזור הים התיכון על הקרקעית שלו עמוסי חיים המשפיעים על הסביבה באופן רחב. הסיפור הזה הוא חשוב לא רק לכלבי הים אלא גם למשרד האנרגיה והמים מכיוון שהגנה על המערכת האקולוגית הזו מספקת הרבה מהצרכים שלנו. צריך לזכור שהים הזה הוא באר המים האחרונה שיש לנו. אנחנו מתבססים מאוד על התפלה וכדי שתהיה לנו אפשרות להתפיל ללא הפרעות – אנחנו צריכים לשמור על כל המערכת בצורה טובה. אם לא מסתכלים רק על עצמנו, רואים שהימים בעולם הם אלו שמספקים לנו את האוויר הנקי שאנחנו נושמים, את המים שאנחנו שותים, מספקים לנו חלבון וחומרי גלם אחרים. נותנים לנו את משאב הטבע הנגיש ביותר שמאפשר לנו לחיות פה. זה אינטרס לאומי ולא רק של אנשי טבע וסביבה. 

מה הבעיה? שהמוניטין של קידוחי גז ונפט הוא לא כל כך גבוה בלשון המעטה בכל הקשור להיבטים הסביבתיים. מצד שני, גם ארגונים סביבה הולכים על הגישה הלוחמנית שלא לצורך, אפשר לדבר על הפקת אנרגיה לצד שימור הסביבה. אנחנו מתבקשים להתנהל בחוכמה באזורים שיש בהם זנים בסכנת הכחדה, אנחנו מתבקשים לשמור לא רק על הטבע אלא לשמר אזורים מייצגים של בתי הגידול הנפוצים. מבקשים לשמר אזורים שיש בהם סכנת הכחדה ושהם קריטיים למינים שחשובים למערכת. 

למעשה התוכנית שהכנו בשנים האחרונות לאזורים הללו – שמורות טבע ימיות, מתייחסים רק למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. אבל אנחנו צריכים להתייחס בעתיד הקרוב מאד גם לאזור המים הכלכליים. בשנים האחרונות עשינו עבודה רבה מאד כדי לאסוף את האינפורמציה הימית, כולל התשתית והמגוון הביולוגי, כולל היבטים מדעיים שקשורים לכל האזור. עשינו סקרים ומחקרים וניתוחים סטטיסטיים והגענו לתוכנית מתאר כשהמטרה היא שמירה על בתי גידול. עם תוכנית אב כזו קל לעבוד מול גופי תכנון – כמו מול תמ"א 37/ב. 

חברת נובל אנרג'י התחשבה בתוכנית שעשינו ולפי זה תכננה את הקווים. לפעמים האינטרסים דווקא חופפים. אם יש רכס שקשה לחפור בו ואנחנו מיידעים עליו אז הרי שיש שיתוף פעולה שעוזר לשני הצדדים. הטכנולוגיות קיימות וניתן להמנע מקידוחים באזורים הרגישים. המפתח הוא כמובן המיפוי הברומטרי שנותן רמז למה שיכול להיות בקרקעית. 

יש לציין שרוב הסביבה הימית לא בעייתית לקידוח אבל אנחנו מבקשים לשמר את האזורים הרגישים. חברת נתג"ז הכירה בסביבות רגישות ונעשו כל האמצעים כדי לפגוע פחות במקומות כאלו כך שהתכנון הוא יעיל וטוב והתוצאות נראות בשטח. הבעיה היא שכל הגישה הזו נכונה ומתקיימת רק בתחומי המים הטריטוריאליים של ישראל ואנחנו חושבים שצריך להרחיב את הגישה הזו גם אל מחוץ לגבולות אלו – אל המים הכלכליים של המדינה. 

לגבי אזורי שוניות אלמוגים ועמודי מים- אזורים שחשובים לא רק לטבע אלא למערכת הימית כולה. אנחנו נתנגד שיהיו קידוחים באזורים האלו אבל צריכים את הכלים המתאימים בכדי לפעול בתחומי המים הכלכליים. מקווה שנסכים על כך שים בריא ויציב שמסוגל לספוק זעזועים הוא אינטרס לאומי וציבורי ושיש אפשרות למפות את הים וכי תכנון נכון וחכם יכול להקטין את ההשפעה שיש לגופי קידוח. בכך גם ניתן יהיה לאפשר ביצוע מהיר של הקידוחים."