בג"צ פרסם היום את פסק הדין ב-4 עתירות שעסקו בנושא חוק מיסוי רווחי הנפט (ועדת ששינסקי). ארבע העתירות כללו שתיים של גבעות עולם וישראמקו – הדורשות תיקון לטובתם ושינוי מודל המיסוי כיוון שמדובר בחקיקה רטרואקטיווית, אחת של פרופ' קניאל המבקש להקשיח את המיסוי בהתאם לטיוטאת ששינסקי שהוגשה לממשלה, וכן עתירה נוספת של בעל תועדת השתתפות בקידוח תמר
פסק דין בעתירות ישראמקו וגבעות עולם נגד ועדת ששינסקי
בג"צ פרסם היום את פסק הדין ב-4 עתירות שעסקו בנושא חוק מיסוי רווחי הנפט (ועדת ששינסקי). ארבע העתירות כללו שתיים של גבעות עולם וישראמקו – הדורשות תיקון לטובתם ושינוי מודל המיסוי כיוון שמדובר בחקיקה רטרואקטיווית, אחת של פרופ' קניאל המבקש להקשיח את המיסוי בהתאם לטיוטאת ששינסקי שהוגשה לממשלה, וכן עתירה נוספת של בעל תועדת השתתפות בקידוח תמר.
בית המשפט מפרט את ההשתלשלות המשפטית בנושא מיסוי ריווחי הנפט וקובע "לא אאריך בפירוט הטבות המס שניתנו ליזמים באמצעות הוראות אלו. יצוין באופן כללי שעיקרי ההטבות היו הכרה בהוצאות חיפוש נפט ופיתוח כהוצאה שוטפת מותרת בניכוי; ניכוי בשל נטישת נכס נפט; פחת בגין רכישת קרקע; פטור מתשלום מכס על ציוד המיובא לארץ לצורך חיפושי נפט; והטבות למחזיקי יחידות השתתפות המיועדות למשקיעים בבורסה."
בית המשפט מתעכב על נושא האזילה. בית המשפט הכיר בעקרון שנפט וגז הינם משאבים מתכלים ויש להתייחס לכך בחוק. "הוא [המחוקק] איפשר לבעל זכות הנפט להקטין את הכנסתו החייבת, שכן הוא התיר לו ניכוי מיוחד – ניכוי האזילה – שהיה מוכר כחלק מהוצאותיו השוטפות לצורך ייצור ההכנסה." אלא שעם חקיקת חוק מיסוי ריווחי הנפט 2011, המחוקק בחר להשאיר על כנם את שיעור התמלוגים בגובה של 12.5% המעוגנים בחוק הנפט 1955, ובחר לשנות את נושא האזילה. לדעת בית המשפט, על פי החוק מ-2011 "לא ייגבה היטל לפי החוק בטרם תכוסה ההשקעה, בתוספת 50% רווח (היינו, הכנסות בשיעור 150% מההשקעה). שיעור ההיטל במדרגה ראשונה זו הוא 0%. לאחר מכן מוטל ההיטל באופן פרוגרסיבי: המדרגה השנייה נוגעת לרווחים בסכום של מ-150% מההשקעה ועד 230% מההשקעה ; והמדרגה השלישית נוגעת לרווחים של למעלה מ-230% מההשקעה".
הטענה המרכזית של העתירות (למעט עתירת קניאל) הן הרטרואקטיוויות של החוק. לדברי הטוענות ""שינוי כללי המשחק" בדיעבד לאחר ש"התפתו" להיכנס להשקעה במשטר המיסי הקודם, איננו ראוי". טענה נוספת של העותרות היא חוקתית בעיקרה, והיא הפגיעה בזכות הקניין, וכן פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. טענה נוספת של העותרות נוגעות להוראות המעבר שלדיבריהן אינן מספקות וכוללות "אי-הבחנה ראויה בין בעלי זכויות נפט שונות (היתרים, רישיונות וחזקות); הפליה לרעה לעומת מגזרים אחרים במשק; היעדר פיצוי בגין הפגיעה; והיקף פגיעה בקניינם של העותרים שהוא בלתי ידוע. עוד טוענים חלק מהעותרים כי אף שהחוק מוצג כחקיקת מס, מדובר, למעשה בהעלאת תמלוגים "מוסווית", ועל כן המדינה פועלת בעניין זה כבעלים ולא כריבון." טענה אחרונה של העותרות היא ביטול "ניכוי האזילה". "העותרים דוחים טענות של המדינה כי ניכוי האזילה היה מעין "טעות היסטורית" שאין לה הצדקה, וגורסים כי מדובר בהסדר מקובל ברבות ממדינות העולם" אומר בג"צ.
בג"צ פירק את טענות העותרות וקבע חד משמעית שהוא מצדד בטיעוני המדינה ודוחה את העתירה. בנוגע לטענה לחקיקה רטרואקטיווית, אומר בית המשפט: "החוק החדש שנחקק מעלה את שיעור המס על רווחים שיופקו מנפט וגז לאחר חקיקתו. אין הוא חל על הכנסות שהופקו בעבר. די בכך כדי לדחות מכל וכל את טענת המיסוי הרטרואקטיבי. העותרים אמנם השקיעו במציאות של שיעור מס נתון, אולם החוק וביטול הניכוי הביאו לכך ששיעור המס יגדל. הכנסותיהם העתידיות של העותרים כפופות למשטר המס שיחול בעת הפקת הרווחים. על כן, החוק הקובע את שיעור המס החדש איננו בעל תחולה רטרואקטיבית."
בנוגע לנושא הקניין, אומר בית המשפט שמאגרי הנפט והגז עצמם הם נכס בבעלות המדינה, וזכות הקניין של העותרים הוא זכויות הנפט בהן הם מחזיקים. "בהיות העותרים בעלי היתרים, רישיונות וחזקות מאת המדינה להפקת רווחים ממשאבי טבע שבבעלותה, הם מחזיקים בזכות בעלת ערך כלכלי, שמקורה ברשויות השלטון. זהו "קניין חדש" כהגדרתו בספרות המשפטית ובפסיקה". אך בית המשפט מסכים כי מדובר בטענה הנכללת במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט דוחה את עצם הקניין הפיזי ומתחייחס לנושא הציפייה מן הרווחים שהפכו לקניין – ציפייה שחוק ששינסקי גנז. אולם גם את הטענה הזו מבטל בית המשפט וקובע "ציפייה אינה יוצרת קניין ופגיעה בציפייה אינה פגיעה בקניין" כשהוא מצטט תקדים של בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד ראש הממשלה.
מאגר מגד
עותרי מאגר מגד, שהינו מאגר קרקעי הנמצא בשטחי הארץ טוענים שהוראות המעבר מפלות אותן לרעה, בין היתר הוראת המעבר הנותת עדיפות למאגרים שיחלו להזרים גז לפני שנת 2014. עותרי מגד טוענים כי הוראת המעבר אינה חלה עליהם, ובכך מפלה אותם החוק לרעה ביחס למאגר מרי-B. המדינה לעומת זאת טוענת "ההבחנה הקבועה בהוראת המעבר היא הבחנה מותרת על יסוד שונות רלבנטית. זאת, משום שמאגר מרי-B הוא מאגר פעיל שכבר הפך רווחי, ולכן ההיטל חל עליו באופן מיידי, בעוד על שדה מגד (ומאגרי הגז והנפט האחרים) יחול ההיטל רק בעוד מספר שנים, לאחר שיכסו את מלוא השקעתם בתוספת 50% רווח". בית המשפט דוחה את טענת העותרות וקובע הוראת המעבר נותנת ביטוי הולם לעובדה שיש מאגרים שהחלו זה מכבר בהפקה מסחרית והפכו רווחיים, ושתחולת ההיטל עליהם היא מיידית. אין כל פסול בכך שבפועל חלה הוראת המעבר על מאגר אחד בלבד.
עתירת קניאל
קנאיל, להבדיל משלוש העתירות האחרות דווקא מצדד באימוץ טיוטאת המלצות ששינסקי, ולא בנוסח המרוכך שהפך לחוק מתוך נימוק שהטיוטא הייתה מאוזנת יותר. קניאל טוען כי הפער בין הכנסות המדינה הצפויות בטיוטת ההמלצות לבין ההכנסות הצפויות עקב חקיקת החוק עומד על עשרות מיליארדי שקלים, ומדובר בפער בלתי סביר המחייב את התערבותו של בית המשפט. בית המשפט קובע כי "דין עתירה זו להידחות, וזאת גם אם ימים יגידו כי טיוטת ההמלצות (וממילא העתירה) הייתה ראויה יותר מבחינה כלכלית מהסדריו של החוק. יש לדחות את העתירה מן הטעם הפשוט שטענותיו של העותר אינן טענות לפגיעה בזכויות חוקתיות, אלא טענות שעניינן המובהק הוא מדיניות חברתית-כלכלית. העותר איננו טוען לפגיעה בזכות הקניין שלו או של אדם אחר, אלא לפגיעה אסורה בקניינו של הציבור. הוא איננו טוען להפליה אסורה שלו או של מגזר מסוים, אלא לקיומה של חובת שוויון כללית, האוסרת לשיטתו על הפליה לרעה של הציבור בדרך של הטבות המיועדות למגזר הנפט והגז. ואולם, קניינו של הציבור לא הוכר בפסיקה כזכות קניין מוגנת במשמעותה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו."
אם כך, נכון לעכשיו, מתווה ששינסקי וחוק מיסוי ריווחי הנפט נותר על כנו במתכונתו הנוכחית. אלא אם המציאות הגיאו-פוליטית תביא את הממשלה להחליט על שינוי קיצוני במדיניות.