הרקע הפוליטי למשבר הגז בין רוסיה לאוקראינה נוצר על רקע "המהפכה הכתומה". הבחירות שנערכו ב-21 בנובמבר 2004 היו מוטות, והמונים שטפו את הרחובות ודרשו את התפטרות הנשיא "הנבחר" והמכהן ויקטור יאנוקוביץ' הפרו רוסי.

משחקי מלחמה: שליטה באנרגיה כמנוף גיאו פוליטי אסטרטגי

הרקע הפוליטי למשבר הגז בין רוסיה לאוקראינה נוצר על רקע "המהפכה הכתומה". הבחירות שנערכו ב-21 בנובמבר 2004 היו מוטות, והמונים שטפו את הרחובות ודרשו את התפטרות הנשיא "הנבחר" והמכהן ויקטור יאנוקוביץ' הפרו רוסי. בבחירות החוזרות שנערכו ב-26 לדצמבר אותה שנה ניצח מנהיג האופוזיציה ויקטור יושצ'נקו שהבטיח את אותן הבטחות נדושות של מלחמה בשחיתות, פנייה מערבה, שינוי מבנה היחסים עם רוסיה, ו"איש תחת גפנו ותאנתו" לאזרחי אוקראינה. שבוע לאחר שנבחר, החל המשבר.

אירופה האמינה לטענת יושצ'נקו כי "ולדימיר פוטין מנסה לערער את יציבות שכנתה המערבית של רוסיה במטרה להפיל את מנהיגה… כשהבחירות בפתח באוקראינה הנשיא פוטין רואה זאת כשעת כושר". מזכירת המדינה האמריקאית בזמנו, קונדוליסה רייס ציינה בחמישי לינואר "שנראה לנו שהעיכובים באספקת הגז לאוקראינה נבעו ממניעים פוליטיים".

גורם נוסף המחזק את טענות המניע הפוליטי הוא הנוף הפוליטי. החלטת השלטון הרוסי פגעה בכל המדינות שבחרו במדיניות ובמנהיגים פרו מערביים (גיאורגיה – מהפכת הורדים 2003), ארמניה ואזרביג'אן (במדינות אלו יקומו תנועות מחאה וניסיונות הפיכה אזרחיים נוסח המהפכה הכתומה ב-2005, כך שתנועות אלה וקולותיהם כבר נשמעו ולבלארוס כמעצמה המשפיעה באיזור כבר היה ניסיון עם מצבים כאלו). אלה נדרשו לשלם מחיר גבוה של 110$ /MCM עבור הגז בעוד בלארוס נדרשה לשלם מחיר נמוך בהרבה של 46.7$/MCM בצידוקים כאלה ואחרים. בפועל, בלארוס הייתה תחת השפעה רוסית. להבדיל משכנותיה לבלארוס היה מאזן יציב (גם אם קצת שלילי) והסכם סחר חופשי עם רוסיה משנת 1995 כמו מדינות רבות שהיו בעבר חלק מהגוש הסובייטי, גם בלארוס נהנתה מנפט מסובסד ורכשה אותו ברבע ממחיר השוק. אלא שהיא פיתחה תעשיית תוצרי נפט ומכרה את מוצריה לאירופה. בתמורה שילמה לרוסיה מס של 85% על הרווחים.

בשנת 2001 הפסיקה בלארוס לשלם את מלוא חלקה של רוסיה והמצב בין שתי המדינות התערער עד שבסוף שנת 2006 רוסיה הודיעה לשכנתה על כוונתה להצמיד את מחירי הנפט למחירי השוק בצורה הדרגתית – כלומר להכפיל את מחיר הנפט פי ארבע ולפגוע ביסוד הכלכלה בבלארוס. בתגובה הטילה בלארוס מס הולכה של 45$ עבור הנפט המוזרם בשיטחה. בינואר 2007, רוסיה סגרה את הברזים לשלושה ימים ובלארוס התקפלה. לאחר מו"מ בין הצדדים מחיר היחידה עלה מ-46$ ליחידה ל-100$. בנוסף, חברת הגז הלאומית של בלרוס נאלצה להעביר 2.5 מיליארד דולר לגזפרום. באוגוסט 2007 החוב הבלארוסי צמח ל-456 מיליון דולר, והמדינה עמדה תחת איום קיצוץ האספקה ב-30%. כיום הכלכלה של בלארוס הרוסה ובדצמבר 2011 האינפלציה עמדה על 118%. מחירי הגז שהיא משלמת לגפרום נכון להסכם שנחתם בנובמבר 2011 הוא 165$ דולר ליחידה, נמוך מה-224$ ששילמה שנה קודם, אבל גזפרום השלימה את ההשתלטות על חברת האנרגיה הלאומית של בלארוס, ולכן התעריף לא טיפס עד 400$ ליחידה.

המשבר הבא החמור הבא עם אוקראינה התרחש ב-2009. בראשון בינואר ניתקה רוסיה את אוקראינה מאספקת הגז, אבל הגז המשיך לזרום לאירופה במשך 4 ימים. ביום החמישי האשימה גזפרום את אוקראינה בגניבת 65.3 MMCM. אוקראינה מגיבה להאשמות בכך שהגז הנמצא בצנרת שלה, כיוון שאין חוזה הולכה. בשישי לינואר אירופה מתעוררת לבוקר קר, כשהזרם בצנרת מדלדל (על פי נתוני נפט וגז אוקראני) מ-262 MMCM ל-64.7 MMCM. למחרת נותק הגז לחלוטין לכל מדינות אירופה הנשענות במאת האחוזים על הגז הרוסי וחלקית למדינות נוספות. אזרחי מדינות אלו סבלו ממחסור בחשמל ואמצעי חימום במשך 13 יום, בחורף האירופאי הקפוא בינואר. אחד הסעיפים בחוזה החדש היה סיום חוזי הברטר בין המדינות, וניתוק חוזה ההולכה מחוזה האספקה לאוקראינה. ב2011, ראש ממשלת אוקראינה יוליה טימושנקו נידונה לשבע שנים בכלא בגלל הסכם הגז עליו חתמה ב2009 תמורת מחיר גבוה מידי. כבר אז החלו חששות שבינואר תהיה שוב בעיית אספקה של הגז הרוסי.

מומחים טענו באותה שנה שגזפרום נכנסת למשבר. מצד אחד היא מלווה בריבית את הוצאות האנרגיה לצרכניותיה שאינן מסוגלות לעמוד בעול התשלומים. בכך קושרת גרפרום את המדינות החלשות אליה, אך לאלה כלכלות חלשות מידי על מנת לעמוד בתשלומיה, אך מספיקות על מנת למנף את החוזים. מאידך, מיצובה באירופה כספקית אנרגיה נפגע עד לאין ערוך. כבר באותה שנה הרגישה גזפרום שהיא מתחילה להיכנס למשבר, אולם החברה המשיכה את פעילותה ללא שינוי ניכר.

תזת השליטה באנרגיה של פוטין

למנהיגים יש נטייה מובהקת לכתוב מניפסט, עבודת גמר אקדמאית או ספר בהם מתואר החזון הפוליטי לאומי שלהם. בתקופת לימודיו של פוטין כסטודנט למשפטים ושפות באוניברסיטת סנקט פטרבורג לתואר "קנדידט במדע" המקביל לתואר שלישי במערב, היה עליו להגן על תזה שחיבר בנושא "תכנון אסטרטגי של משאבים אזוריים בתקופת התהוות יחסי שוק".

פוטין קובע שמנוע הצמיחה של רוסיה במחצית הראשונה של המאה ה-21 יהיו המחצבים הטבעיים בהם בורכה רוסיה. היא בעלת מאגרי הגז הגדולים ביותר, שניה לסעודיה בעתודות הנפט, שלישית בעתודות הזהב, ושלישית בעתודות הפחם בעולם אחרי ארה"ב וסין. לדבריו, קצב הצמיחה במדינות מתועשות עומד על 2-3% בזכות הטמעת טכנולוגיות חדשות והוא טוען שקצב הצמיחה הרוסי יכול לעמוד על 4-6%, מה שיביא לצמצום הפערים בין מדינות המערב ורוסיה. בנוסף הוא מייחס חשיבות פוליטית למחצבים וטוען "העובדה שהמדינה כה משופעת במחצבים טבעיים היא בעלת חשיבות כלכלית עצומה וגורם פוליטי לפיתוח הייצור הציבורי." תפקיד המשאבים בדוקטרינה של פוטין משולש. מצד אחד, הם מהווים גורם משיכה להשקעות זרות (במיוחד מחצבים תת קרקעיים), וכן אספקה אמינה וזולה לתעשייה המקומית – מקומות עבודה ויציבות חברתית. תפקיד נוסף הוא בניית עוצמתה של המדינה מבחינה צבאית, תעשייתית וכלכלית – מה שמביא לדבריו לפיתוח האיטנגרציה בין מדינות "הדדיות משלימה בין מדינות במסגרת מרחב כלכלי מאוחד, מאפשרת לשלוט כמעט בכל המחצבים הנכרים (מלשון כרייה) ותהווה אימפקט על שוק המחצבים העולמי".

על מנת להתגבר על הפער בין התשתיות הישנה הקיימת ושדרוג כלל המערכות לניצול הפוטנציאל המקסימלי של מחצבי הטבע קורא פוטין להקים חברות תחרותיות הן במישור הלאומי והן במישור הבינלאומי. אלה צריכים להיות תאגידים שהם גם פיננסיים וגם חוצי תעשיות בגיבוי ממשלתי. התאגידים הריכוזיים יקבעו את קצב שיקום הכלכלה והמעבר לכלכלת שוק רגולטורית וישמשו כגורם באינטרגציה של רוסיה ושיטחי חבר העמים והקהילה הבינלאומית. פוטין מבהיר, שללא קשר לבעלות על המשאב, למדינה הזכות להסדיר את תהליך פיתוח המשאב והשימוש בו לטובת האינטרס הציבורי והבעלים הפרטיים ש"ניגודי אינטרסים ביניהם מכריחים את המדינה להתערב."

על אף התמיכה הממשלתית והריכוזיות לה מטיף פוטין, הוא מציין שעל מנת לעשות שימוש משוכל במשאבים, יש לעשות את ההכנות הדרושות מבחינת ארגון וכלכלה. לדעתו (לכל אורך התזה) כוחות השוק לבדם אינם יכולים לפתור את כלל האתגרים העומדים בפני כלכלת רוסיה, ולכן יש להטמיע הסדרים ורגולציות, אבל גם להימנע מיצירת מונופולים המביאים לעמידה במקום התפתחות וקידמה.

לשיטתו, ההצלחה אפשרית רק באמצעות ניהול ועידוד תאגידים תעשייתיים חובקי עולם בעלות גיבוי ממשלתי, תוך הסדרת גבולות הגזרה של השוק החופשי, מניעת מונופולים והגדרת סדרה של אתגרים שפתרונם יביא את רוסיה לצמיחה והפער עם המערב יצטמצם. "הפתרון של בעיות חברתיות רבות ומגוון רחב של גורמים שיקבעו את עתיד הפדרציה הרוסית נסמכים בכבדות על רמת הרציונאליות, האחריות ורמת הניצול של פוטנציאל ההון הטבעי" מסכם פוטין את התזה.

התפרסם לראשונה במגזין תשתיות סביבה ואנרגיה גיליון 13 יולי – אוגוסט 2012