כולם אוהבים לשנוא את חברת החשמל. את הסיבות העיקריות קל למצוא בכותרות העיתונים, החל מהטבת חשמל החינם המפורסמת של עובדי החברה, דרך קרנות הפנסיה השנויות במחלוקת, ועד לטעות חשבונאית מתוקשרת בה נשמטו מדוחות החברה 1.4 מיליארד ש"ח על הוצאות דלקים בקיץ האחרון.

הצד השני של השאלטר: מבט אחר על חובות חברת החשמל 

מאת: משה צור

כולם אוהבים לשנוא את חברת החשמל. את הסיבות העיקריות קל למצוא בכותרות העיתונים, החל מהטבת חשמל החינם המפורסמת של עובדי החברה, דרך קרנות הפנסיה השנויות במחלוקת, ועד לטעות דיווח מתוקשרת בה נשמטו מדיווחי החברה לאוצר 1.4 מיליארד ש"ח על הוצאות דלקים בקיץ האחרון. אין בכוונתי להגן על חברת החשמל במקומות בהם היא צריכה להשתפר או לתקן דרכיה, אך במאמר זה אשים את נפשי בכפי ואציג את הצד השני של המטבע. כלומר, ישנן האשמות שמוטחות בחח"י למרות שיש להטיחן בכתובת אחרת. אדון כאן בשתי טענות שהועלו מחדש: 1. מחירי החשמל שהאמירו. 2. החוב העצום שהחברה צברה לאורך השנים.

המדינה לא לוקחת אחריות על משבר הגז הטבעי

תעריפי החשמל הן פועל יוצא של עלויות ייצורו ועל קביעת התעריפים ממונה רשות החשמל. ידוע שהגורם העיקרי להאמרת המחירים הוא השינוי בתמהיל הדלקים ששורפת החברה (סולר ומזוט) כתוצאה מהפסקת האספקה של הגז המצרי. במהלך המעבר לגז טבעי רצתה חח"י לגוון מקורות ולרכוש את הגז מכמה מקורות: המצרים, בריטיש גז והספקים הישראליים, כאשר היה ידוע אז שהמצרים ובריטיש גז יכולים לספק את כל התצרוכת ואילו הספקים הישראליים יכולים לספק רק בשוליים (באותם ימים טרם התגלו דלית ותמר). אולם ממשלת ישראל כפתה על חח"י לנתק מגע מבריטיש גז ולמעשה גרמה לחח"י להיות תלויה בספק יחיד למרות כל הסיכונים שבדבר. למרבה המזל, נתגלו בינתיים דלית ותמר כך שכאשר הספק המצרי התאדה, לא נשארנו לגמרי באויר.

לא רק שהממשלה כפתה על חח"י ספק יחיד על כל הסיכון הנובע מכך, משהתממש הסיכון, היא אינה לוקחת אחריות אלא משחקת עם הערבויות לרכישת הדלקים היקרים שחח"י צריכה לרכוש בעקבות המשבר. האם לא ברור מכך שחח"י אינה צריכה לשאת בעלות הנובעת מהפרשי מחיר הדלקים? 

אם אנו חושבים שהממשלה למדה משהו מהפיאסקו, אנחנו טועים בגדול. גם כשהגז מתמר יהיה מוכן להעברה לחוף, לא תהיה אפשרות להעביר כמות שתספיק לכל צרכי המשק. למה? כי קוטר הצינור הקיים לא מספיק והממשלה לא הצליחה לדאוג לכך שיהיו כמה צנורות שמגיעים לחוף, דבר שהיה מקטין גם את הסיכון מחבלה או תקלה בצינור היחיד שמגיע לחוף. מה הפתרון? הקצבה. קודם כל יקבלו תעשיינים את הכמות שהם צריכים (למרות שטרם חתמו על חוזי אספקה) ולאחר מכן תחולק היתרה באופן יחסי בין יצרני החשמל שלהם חוזים עם תמר. את היתרה יקבלו מגז נוזלי שיאוחסן במצוף ויהיה יקר פי כמה וכמה או שישרפו סולר. כלומר, צרכני החשמל יסבסדו את התעשיינים.

רווחיות חח"י נמצאת בידי רשות החשמל ומשרד האוצר

נכון ל- 31.12.11 יש לחברת חשמל חוב של 65 מיליארד ש"ח. אכן זהו חוב עצום. ממה נובע החוב? בעיקר מהשקעות בציוד לייצור הולכה וחלוקה של חשמל ובהון חוזר. איך משפיע החוב על תעריפי החשמל? דרך הריבית. הוצאות המימון כלולות בתעריף ואילו החזרי קרן לא. הסיבה לכך היא שרשות החשמל בודקת את צד הנכסים וכוללת את הפחת על הנכסים המוכרים בתעריף. כלומר, הבעיה אינה משפיעה על מחירי החשמל, אלא על תזרים המזומנים והיציבות הפיננסית. אצל חברות חשמל בעולם מקובל מנוף פיננסי של 1:1 ואילו רשות החשמל מכירה במנוף נורמטיבי של 1:2 . אולם המנוף הפיננסי של חח"י הוא 1:3.79 . אני יודע שמיד יקפצו כולם ויצעקו שהחברה לא יעילה ושהשכר גבוה. יתכן שזה כך, אך אם נבדוק את דו"ח רווח והפסד של החברה נראה שמתוך עלויות הפעלה של 20 מיליארד ש"ח, עלות השכר היא 1.7 מיליארד ש"ח שהם 8.5% . כלומר גם אם נפחית את עלות השכר באחוז ניכר לא תהיה לכך השפעה דרמטית על הרווח. 

מדוע אם כן הגיעה חח"י לסיכון יציבותה הפיננסית?  להלן מס' נתונים מהדוחות הכספיים והסטטיסטיים של חח"י. כל הנתונים הכספיים הם במיליוני ש"ח מותאמים למדד 12.11 . 

אנחנו רואים שלמרות שחח"י השקיעה במהלך השנים סכומים ניכרים בהגדלת יכולת הייצור וההעברה של חשמל, הרזרבה עדיין נמוכה מאד.

השקעות אלה אמורות להיות ממומנות מאחד המקורות הבאים:

מדוע נמוכה הרווחיות של החברה? יכולות להיות לכך שתי סיבות. או שהתעריפים נמוכים מדי ואז הנושאת באחריות היא רשות החשמל שהיא גורם ממשלתי . או שהחברה לא יעילה ואז הנושאת באחריות היא המדינה שהחברה בבעלותה ולכן היינו מצפים שהניהול יהיה באחריותה. ניתן לשאול מדוע ממשיכה חח"י להשקיע? התשובה היא שהממשלה מחייבת אותה היות ואחרת נשאר ללא חשמל. כפתרון מנסה האוצר לדחוף את חח"י למכור נכסים לגורמים פרטיים. מה יקרה אם חח"י אכן תמכור תחנה או שתיים לגורם פרטי? לכך אתייחס בנפרד במאמר נוסף.

הכותב הוא יועץ מומחה לכלכת חשמל ולרגולציה, לשעבר סגן יו"ר רשות החשמל

המאמר התפרסם לראשונה במגזין "תשתיות סביבה ואנרגיה" מהדורה מיוחדת – כנס אילת אילות 2012

התנצלות: במהדורה המודפסת לא הופיעה טבלת הפירוט של מקורות המימון האפשריים לכיסוי חובות חחי המופיעה למעלה ועם הכותב הסליחה