אמיר פוסטר, אנליסט בכיר בתחום האנרגיה, פורט את סוגיית הייצוא ממאגר לוויתן והשפעתו על צמיחת המשק והתעשייה הישראליים

מגזין תשתיות: יצוא הגז, טוב לתעשיינים?

כותב המאמר: אמיר פוסטר

אבני הבניין לפיתוח משק אנרגיה המבוסס על שימוש אינטנסיבי בגז טבעי הן: יתירות אנרגטית וביזור מקורות ותשתיות. שתי אבני בניין אלו הן אקסיומה במשק מבוסס גז טבעי, והן נקודת הבסיס להצלחה במעבר המשק הישראלי למשק המבוסס על שימוש אינטנסיבי בגז טבעי.

המצב הנוכחי במדינת ישראל בנוגע לאבני הבניין אלו- רע מאוד. מדוע? תחזיות משרד האנרגיה צופות צמיחה אדירה בביקושים המקומיים לגז טבעי. על פי תחזיות אלו (תרחיש בסיס), מדינת ישראל צפויה לצרוך כ- 13BCM בשנה כבר בשנת 2020 וכ- 20 BCM בשנה בשנת 2030. על מנת להבין עד כמה אגרסיבית צמיחת הביקושים, אציין כי בשנת 2009 הביקוש לגז טבעי בישראל עמד על כ- 4.5 BCM בלבד. בשנת 2010 היווה הגז הטבעי כ- 35% ממקורות האנרגיה לייצור חשמל בישראל. על פי תחזיות משרד האנרגיה יהווה הגז הטבעי בשנת 2020 קרוב ל- 70% מסך מקורות האנרגיה לייצור חשמל בישראל בממוצע, אך בזמני שיא הביקוש (בשנת 2020), עשוי חלקו של הגז הטבעי להיות גבוה מ- 80%.

בהתאם לתמונת הביקושים הזו מתבקש לשאול היכן אנו נמצאים מבחינת הקמת תשתית הולכת הגז? ממאגר "תמר" הנמצא מערבית לחיפה נמתחים שני צינורות למרחק של כ- 150 ק"מ עד לאסדה שהוקמה מול חופי אשקלון ומשם לתחנת הקליטה באשדוד. נקודת הכניסה של המצוף הימי נמצאת מול תחנת הכוח בחדרה (המצוף מאפשר הזרמה של הגז מהאנייה המגזזת ישירות למערכת ההולכה הארצית). על פי תחזיות משרד האנרגיה, כבר בשנת 2015 תהיה צריכה הגז של המדינה גבוהה מ- 7 BCM, וגם אז אנו צפויים להיות תלויים כמעט לחלוטין במתקן קבלה בודד.

בתמונה: אמיר פוסטר

במקרה של תקלה ב"תמר"

כאן המקום להזכיר את הפיתוח הקלוקל של משק הגז הטבעי עד כה. ההזרמה העקיפה של הגז לדרום, במקום ישירות לצפון המדינה, נבעה מהתנגדות עזה של תושבי הצפון אשר מנעו הקמת נקודת כניסה נוספת באזור חוף דור. מדובר בסוגיה מהותית ולא פשוטה עבור תושבי הצפון, אך היא ניתנת לפתרון. התנהלותה המסורבלת של המדינה בנושא זה, גרמה לדחייה של כשנה בפרויקט. רצה הגורל ובנוסף לדחייה זו, נחתה על משק האנרגיה מהלומה מכיוון בלתי צפוי – הפסקת ייבוא הגז ממצרים. שילוב של שני גורמים אלו, הביא לניצול מהיר מדי של מאגר הגז ב"ים תטיס". כתוצאה מהשאיבה המהירה של הגז מ"ים תטיס" נפגע המאגר כך שכמות הגז הניתנת להפקה ממנו, הלכה ופחתה.

למעשה בנקודת הזמן הנוכחית, מכיוון שאין ביזור תשתיתי ואין ביזור של מקורות הגז הטבעי, משק האנרגיה פועל "על הקצה". נניח שבקיץ הקרוב תהיה פגיעה באספקת הגז מתמר. הסיבות לכך יכולות להיות רבות – אסונות טבע, אירועים ביטחוניים או אפילו סתם תקלות תפעוליות. מה צפוי לקרות אז? התשובה פשוטה – לחץ הגז בצנרת ההולכה בישראל יוכל לתמוך בערך כשעתיים בפעילות תחנות הכוח, ומה יקרה לאחר מכן? תחנות כוח המשתמשות בגז טבעי יתחילו ליפול מהצפון דרומה. תוך שעתיים עלולה להתחיל קריסה של מערכת החשמל בישראל. כמובן שקיימת תרגולת למעבר לדלקים חילופיים, אך מסימולציות שנעשו עולה כי בפועל לא יצליחו בחברת החשמל למנוע את נפילת תחנות הכוח.

בעקבות המצב הנתון, עולה השאלה כיצד ניתן להיחלץ מהמצב הקיצוני בו אנו נמצאים? נקודת המפתח היא פיתוח מאגר "לוויתן". מבלי להיכנס כרגע לסוגיית יצוא הגז, מומלץ לברר האם פיתוח המאגר יכול לשחרר את הפלונטר בו נמצא כרגע משק הגז? פיתוח של מאגר "לוויתן" והקמה של נקודת כניסה צפונית, תאפשר למשק המקומי להכפיל (לפחות) את נקודות הכניסה המשמעותיות למשק הישראלי, ומעבר לכך "תשחרר" את המשק מתלות מוחלטת במאגר אחד. בנוסף, קיבולת נוספת של אספקת גז תפתור בעיה מהותית נוספת – בעיית הלקוחות הבינוניים והקטנים: בשלב זה כמעט כל הגז שיכול לספק מאגר "תמר" נמכר מראש ללקוחות גדולים מאוד (חברת חשמל, כיל, בזן וכו'), כאשר הלקוחות הקטנים והבינוניים (מפעלים, מאפיות, בתי מלון וכו') לא מסוגלים לרכוש גז. מדובר בבעיה גדולה מאוד משום שהיא מעכבת את פיתוח תשתית החלוקה ללקוחות אלו.

מאגר "לוויתן" כמאגר יחיד הוא מאגר עצום בגודלו. על מנת לפתח את המאגר לצריכה מקומית בלבד נדרשת השקעה של 4.5 מיליארד דולר. בעשור הקרוב, אין למעשה הצדקה כלכלית לפיתוח המאגר לצריכה מקומית בלבד, מכיוון שרוב השוק כבר "תפוס" על ידי מאגר תמר. זאת אומרת, המשק מבחינה כמותית (ללא התחשבות בנושאי היתירות וביזור התשתיות) לא זקוק למאגר "לוויתן". לכן, האפשרות לפתח את המאגר לצריכה מקומית היא קלושה, מדוע? מכיוון שכדאי לפתח את המאגר צריך לגייס כסף רב, אך אף גוף מימוני לא ייתן את הכסף מבלי לראות כיצד בעלי המאגר יוכלו להחזיר אותו. לכן, צריך למצוא שווקים נוספים למכירת הגז ומכאן מגיע הפתרון בדמות יצוא הגז.

דרוש: אופק כלכלי ברור

מבלי להכנס לתיאור מלא של שוק הגז העולמי, נציין כמה נתונים רלוונטיים: בשנתיים- שלוש הקרובות, קיים חלון הזדמנויות לסגירה של חוזי יצוא גז אשר יאפשר בוודאות כמעט מוחלטת פיתוח אופרציית יצוא. מדובר באופרציה מהמורכבות ביותר שניתן לעלות על הדעת בעולם העסקי. עלות פרויקט ליצוא הגז עשויה להסתכם בכ- 10 מיליארד דולר. על מנת לגייס את הכסף, יש צורך בחתימה על חוזים לרכישת הגז.

מירב הסחר העולמי בגז טבעי נוזלי, נעשה באמצעות חוזים ארוכי טווח (20-25 שנה), כאשר לעיתים קרובות הצד הקונה מפתח מתקנים ייעודיים לקבלת הגז (צנרות, מתקני גיזוז ועד הקמה של תחנות כוח ייעודיות). חשוב לציין כי הזמן הנדרש לביצוע של פרויקטים בסדר גודל שכזה הוא רב (5-7 שנים), והממון הנדרש משני הצדדים (הקונה והמוכר) הוא עצום. לכן הדבר החשוב ביותר לכלל הצדדים הוא וודאות.

מהו אותו חלון זמנים? משק הגז העולמי נמצא בעיצומה של מהפכה. מצד אחד קיימת הפנמה עולמית לגבי יתרונותיו של הגז הטבעי, והשימוש בו כמקור אנרגיה צפוי לעלות בצורה ניכרת. מצד שני, אנחנו לא היחידים בצד ההיצע של המשחק. מהפכת פצלי הגז בארה"ב "מאיימת" לכאורה בהפצה של גז טבעי זול באופן יחסי, ועובדה נוספת (שלא מוכרת במיוחד) היא שהעולם רווי במרבצים של גז מתאן. למעשה, בכל שנה גדל ההיצע על הביקוש בתחום עתודות הגז.

נכון יהיה לסכם את התמורות שמתחוללות בשוק, כתחרות בין המשתתפים המתחרים ביניהם מי יהיו הראשונים שיצליחו לסגור חוזים במהרה. מדובר בתחרות חובקת עולם, כאשר כרגע המתחרים העיקריים ניזונים ממשאבי גז טבעי שהתגלו בשנים האחרונות במערב אפריקה, וחברות אמריקאיות שפועלות לייצא גז מארה"ב. כמובן שגם השחקנים המסורתיים ממשיכים להתחרות, למשל, רוסיה וקטאר. מה יקרה לפרויקטים פוטנציאליים שלא יצליחו לסגור חוזים במהלך השנתיים שלוש הקרובות? ההנחה ההגיונית היא שחלקם יזנחו עד לסייקל הבא, שיכול להגיע גם בעוד 10 שנים.

במקרה שמאגר לוויתן אכן יפותח בעקבות אישור הייצוא, הרי שיכולות להיות לכך השפעות גיאופוליטיות מרחיקות לכת. ככל שנקדים בפיתוח מאגר "לוויתן" ישראל כמדינה תהפוך להיות בעלת השפעה אזורית נרחבת אל מול קפריסין, טורקיה, ירדן ומצרים. בנוסף, מהלכי יצוא הגז עשויים לתרום באופן ניכר למערכת היחסים הכלכלית שהולכת ונרקמת עם סין. הרוסים מצדם רוצים גם הם להשתתף במשחק על מנת לנסות ולחסום תחרות באירופה, והאירופאים (גרמניה, הולנד ועוד) מגששים אצל גורמים רלוונטיים בניסיון לקנות מאתנו גז.

המסקנה המתבקשת היא כי צריך לאפשר את ייצוא הגז. ההחלטה שקיבלה הממשלה בחודש שעבר הינה טובה ועמדת בקנה אחד עם הדרישות ההכרחיות לפיתוח משק האנרגיה בכלל והגז הטבעי בפרט. יחד עם זאת חייבים להבין כי מדובר בצעד ראשוני להשגת המטרה ועל מנת שמשק זה יפותח כהלכה יש לפעול סביב השעון על מנת שהתשתית הרגולטרית תיצור וודאות ותנאים לפיתוח השוק.