מדענים גילו דרך חדשה לאחסן אנרגיה על הירח במהלך היום, על מנת לנצלה לטובת רכבי חלל ותפעול ציוד במהלך הלילות הארוכים בו

שיטה חדשה לייצור חשמל על הירח בשעת לילה

מדענים מן הפוליטכניון של קטלוניה ושותפים בינלאומיים נוספים, הציעו מערכת הכוללת מראות, קרקע שנמצאת על הירח ומנוע חום, שתספק אנרגיה למכשירים, רכבי חלל ואנשי הצוות במשך הלילה הארוך בירח. המצאה זו תבטל את הצורך בבטריות ובאנרגיה גרעינית כמו אלו שמשמשים את רכב החלל "יותו" אותו הנחיתה סין על הירח לפני כשבוע.

הלילה הירחי נמשך כ-14 יממות של כדור הארץ ובמהלכו יורדות הטמפרטורות עד למינוס 150 מעלות צלזיוס (זהו שיא הקור שתועד). הקור הרב מקשה ומסבך את תנועת כלי הרכב ואת תיפקוד הציוד על פני הירח, ומצריך ניוד של בטריות כבדות מכדור הארץ לירח או שימוש באנרגיה גרעינית.

הצוות מקטלוניה, בעזרת שותפים מארצות הברית, סקר במאמר שפורסם לא מזמן, שתי שיטות לאגירת אנרגיה במהלך היום על הירח על מנת לצרוך אותה בלילה. "המערכת הראשונה מכילה רסיסים של רגוליט (שכבה אבקתית המכסה את סלעי היסוד של הירח) או קרקע מן הירח, ההופכים, בשילוב אלמנטים כמו אלומיניום, למסה תרמית היכולה לקלוט ולאגור חום", מסביר  הפיסיקאי ריצ'ארד גונזלס מן הפוליטכניון של קטלוניה, אחד המחברים של המאמר. "כשקרני השמש פוגעות בפני השטח, מערכת של מראות מפנות אותן על מנת לחמם את המסה התרמית שלאחר מכן יכולה להעביר את החום לכלי הרכב ולמכשירים נוספים שנמצאים על פני הירח", מוסיף גונזלס.

המערכת השנייה שסקרו החוקרים היא מערכת דומה, אך משלבת בתוכה מערכת מתוחכמת יותר של מראות ומנוע חום, ההופך את האנרגיה התרמית לעבודה מכאנית. המראות במערכת זו הן רפלקטורים מסוג פרנל (Fresnel), כמו אלו המשמשים במספר טכנולוגיות של אנרגיה סולארית בכדור הארץ. הרפלקטורים מרכזים את הקרניים על צינור מלא נוזל, כך שהחום שנוצר מן הקרניים הופך את הנוזל לגז, אשר בתורו מחמם את המסה התרמית. לאחר מכן, במהלך הלילה הארוך בירח, החום שנאגר במסה התרמית מועבר למנוע סטירלינג המייצר חשמל.