מחר (ה') יסתיים מסע מחאה בן 6 ימים שעורכים בני נוער מהחברה להגנת הטבע. המסע, בן 200 ק"מ, התחיל בדימונה ויסתיים באילת

מוחים ברגליים: מסע בני נוער נגד פרויקט הרכבת לאילת

בתמונה: צועדים ביום הראשון למסע. צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע

מחר (ה') יסתיים מסע מחאה בן 6 ימים נגד פרויקט הרכבת לאילת, שעורכים 20 בני נוער מהחברה להגנת הטבע. משתתפי המסע יצאו מדימונה ביום חמישי האחרון ומחר בערב ייפגשו בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון עם תושבים ופאנל מומחים תחת הכותרת "מורידים את הפסים משונית האלמוגים". באתר החברה להגנת הטבע נכתב: "תושבי אילת והסביבה מוזמנים להגיע למפגש ולשמוע מה לא מספרים לנו על פרויקט הרכבת לאילת".

משתתפי המסע מוחים על הפגיעה האנושה שתיגרם לשונית האלמוגים באילת באם יוקם פרויקט הרכבת וגם על ההרס הסביבתי שייגרם בתוואי בו תעבור הרכבת. הרכבת עתידה לחצות 5 שמורות טבע מוכרזות ולגרום לפגיעה סביבתית בנוף, בבתי הגידול של בעלי חיים וצמחים ובמרחבי המדבר הטבעיים.

עלותו של פרויקט הרכבת לאילת נאמדת בכ-40 מיליארד שקל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שדובק בקידום הרכבת לאילת, הסביר בעבר כי להקמת הפרויקט יש חשיבות לאומית, שכן רכבת לאילת תוכל לדבריו לשמש כחלופה יבשתית לתעלת סואץ, ובכך תחזק את מעמדה הבינלאומי והאזורי של ישראל. אולם, בניתוח שנערך על ידי פרופסור ערן פייטלסון מן האוניברסיטה העברית וצוות מומחים מתחומים גיאו-אסטרטגיים, תחבורה יבשתית, תחבורה ימית והיבטים סביבתיים, נכתב כי אף חברת ספנות לא תעשה שימוש בגשר מעין זה משום שהוא יהיה נחות בכל פרמטר מהחלופה של תעלת סואץ. עוד עולה מן הניתוח המקיף, שבכתיבתו השתתפו 7 פרופסורים, כי הקמת הרכבת עלולה להתברר כפיל לבן ושעלותה הכלכלית גבוהה ביותר, בעוד שתועלותיה מוטלות בספק. את עיקר מסקנות הדוח, תוכלו לקרוא כאן.

בין היתר, נטען בדוח כי הרכבת צפויה לעצור בנקודה צפונית לאילת וכי אחת הדרכים האפשריות להעברת סחורות בין האוניות לרכבת היא הקמה של תעלת מים עמוקים מהמפרץ צפונה עד לנקודת העצירה של הרכבת. בקצה התעלה ייבנה נמל מטענים אשר בו ייפרקו המכולות. לפי מומחים לנושא, בניית נמל שכזה עלולה להחריב את שונית האלמוגים הייחודית במפרץ ובכך להרוס את התיירות בעיר.

לגבי שימוש הרכבת כרכבת נוסעים, נטען כי אין לה הצדקה בפני עצמה שכן עולה כי הרכבת אינה כדאית עבור משפחות הנוסעות לאילת לנופש, בהשוואה לרכב הפרטי, ולכן פוטנציאל ההסעה של הרכבת מוגבל. יתר על כן, הקמת רכבת הנוסעים מתחרה בשדה התעופה המוקם כיום בתמנע, ואשר צפוי לסבול מגירעונות גם בטרם תוקם הרכבת. כלומר, ישנה סכנה שיוקמו שני פרויקטים עתירי הון, מתחרים, לשירות הנוסעים לאילת וממנה, וששניהם יסבלו מגירעונות גדולים שהמדינה תצטרך לסבסד. גם התועלת הבטיחותית של הפרויקט מוטלת בספק לדברי הניתוח, בייחוד בהתחשב בהשקעה הניכרת בשיפור כביש הערבה, דבר שצפוי להמעיט את התאונות הקטלניות לאורכו.

במכתב ששלחו לפני כמה חודשים חמישה חברי הכנסת תמר זנדברג, אראל מרגלית, מרב מיכאלי, דב חנין ואיתן כבל ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, נכתב כי "פרויקט הרכבת לאילת הינו פרויקט עצום בקנה מידה ישראלי. ראוי כי דיון יתקיים בכנסת, על מנת שחברי הכנסת והציבור יוכלו לקבל תשובות לשאלות מהותיות, כמו – מה יהיה התוואי? מי יבנה אותו? כמה הוא יעלה למדינה? האם הוא יגרום לנזקים סביבתיים, ואם כן לאיזה? אלה שאלות שראוי שאת התשובות אליהן יענו בטרם יוצא הפרויקט אל הפועל, וכדי למנוע את ועדת החקירה הבאה".

לפני שלושה חודשים דחתה הממשלה ברוב של 11 קולות מול 6 קולות, את הערר שהגיש השר להגנת הסביבה עמיר פרץ על תוואי הרכבת לאילת שאושר לפני חמישה חודשים.