ענף הביוגז באירופה רושם הצלחה אך בישראל הוא עדיין מצומצם למדי. דווקא אנרגיה שאינה תלויה בגרמי שמיים, עשויה להוות נדבך חשוב במארג האנרגיות המתחדשות של ישראל

מה מונע את פריחתו של תחום הביוגז בישראל?

בתמונה: מתקן ביוגז – צילום: לודן הנדסה

מאת: קארין הבר

אי אפשר לדבר על אנרגיה מתחדשת מבלי לראות לנגד העיניים פאנלים סולאריים מנצנצים במדבר או טורבינות רוח מסתובבות בספורט-אלגנט על גבעות מוריקות. והנה, נטול הילה של שמש או רוח, עמוק בתוך זרמים של פסולת, תחום הביוגז פועל שעות נוספות. "ברוח ושמש צריך להחליף רשת של עשרות מגה וואט בעוד שבביוגז המתקנים הם קטנים, לרוב של 1-2 מגה וואט ולא מצריכים החלפה של רשת. הם עובדים 24/7, לא גדולים מבחינת הסיכון הפיננסי וקל יחסית לממן אותם. יש סובסידיות, טיפיניג פי", כך מסביר סמנכ"ל שותף בחברת לודן להנדסה, ארנון אהרון, את החלטת החברה להשקיע רק בביוגז וביו מסה מבין מגוון האנרגיות המתחדשות, כאשר ההשקעה האמורה נעשית במובילה העולמית – אירופה.

אך בעוד שעניין המימון והסובסידיה עוד רחוקים בארץ מהמודל האירופאי, יתרונות הביוגז על השמש והרוח חוצים יבשות. לדברי עודד אגמון, ראש אגף ההסדרה של רשות החשמל,  "המקורות האלה לא תלויים בשינויי מזג האוויר או בשעות האור, לא במשטר השמש ולא במשטר הרוחות, ואפשר להסתמך עליהם בדומה לתחנות כוח ממקורות פוסיליים. אוהבים את זה ברשות החשמל. זה חשוב ליציבות של משק החשמל".

תחום הביו ז הוא רחב וכולל שימושים שונים כאשר בארץ פועלים לפי הסדר שנקבע עוד בשנת 2010, בהתאם להחלטת הממשלה. אחד השימושים המרכזיים הוא מתקנים לעיכול אנאירובי שמטרתם לטפל בזרם האורגני של הפסולת בצורת  טיפול אנאירובי בתוך מפעלים יעודים שקולטים את הפסולת ומייצרים ביוגז באמצעות גז המתאן שנפלט בתהליך העיכול. מטרה נוספת למתקנים היא מניעה של הטמנת זבל והעדפה לטפל בזבל בתהליך האנאירובי. למתקנים הללו תעריף הזנה (פידינג) שמזהה את עלויות ההקמה והתפעול של מערך ייצור החשמל במתקן אנאירובי ומאזן אותם בתקופה של 20 שנה.

בנוסף לעיכול האנאירובי רשות החשמל מאפשרת למטמנות של פסולת עירונית למשוך גז מהמטמנה, לייצר ממנו חשמל ולקחת חלק בהסדרה שכוללת תעריף והתחייבות לחשמל. התחייבות הרכישה היא לתקופה של 20 שנה והתעריף הוא בהתאם לתעריף אלטרנטיבי לייצור חשמל (ממקורות פוסיליים) בחברת החשמל בתוספת תעריף להפחתת מזהמים על בסיס מניעת זיהום והתועלת הכללית למניעת זיהום זה.

לדברי אגמון נכון להיום יש מספר פרויקטים בשלבים מתקדמים לטיפול בגז מטמנות. בכל הנוגע לתהליך האנאירובי העבודה נעשית בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה שמעמיד מענקים למפעלים וכעת נמצאים בתהליך 7-8 יחידות שיחלו לפעול בשנים הקרובות. פוטנציאל המימוש בחמש שנים הקרובות מגז המטמנות הוא בסביבות 30-35 מגה וואט ומהטיפול האנאירובי 30-40 מגה וואט.

יותר אפקטיבי מסולארי ורוח

אל הנתונים האלו רצוי לצרף את האינפורמציה הבאה: מתקן אנאירובי מייצר חשמל כמעט כפול 4 ממתקן סולארי. הסיבה לכך פשוטה: בעוד שמערכת פוטו וולטאית עובדת 1700-2000 שעות בשנה, מערכת אנאירובית – שכאמור לא תלויה בגורמים חיצוניים –  עובדת 7000-8000 שעות. התעריף שנקבע למתקנים אנארוביים נקבע בצורה כזו שהמתקנים יקומו באזורי תעשייה, מתקנים קטנים וסמוכים לייצור הפסולת, ולכן נלקח בחשבון בתעריף החיסרון לגודל. כיום התעריף למתקן אנאירובי הוא 64 אגורות לקוט"ש ובגז מטמנות 40 אגורות לקוט"ש.

לדברי אגמון "הרשות יצאה לשימוע בחודש האחרון על הסדרה שכוללת תעריף של אמות מידה לטובת שילוב של מתקני ביו מסה ברשת החשמל. המקור של הפסולת הוא פסולת בלתי פריקה ביולוגית – טיפול תרמי באשפה ולא אנארובי. התעריף שהוצע בשימוע הוא 40 אגורות לקוט"ש עם הבטחת רכישה ל-20 שנה וכרגע הצוות המקצועי לומד את ההתייחסויות שהגיעו בסביבות השימוע. הרשות מבצעת בחינה נוספת של אפשרות להחלפת חלק מהפחם שנשרף בתחנות הכוח של חברת החשמל בפסולת שאינה פריקה ביולוגית לאחר תהליך, חומר גלם שהוא אנרגיה מתחדשת. לאחר הטיפול הראשוני בפסולת לוקחים את הפסולת היבשה למשרפות על מנת לייצר אנרגיה".

חברת מדי תעש מעורבת בהקמה ותפעול של מכוני טיהור שפכים מוניציפליים, בטיפול אנאירובי בפרשים של רפתות בעמק חפר וכן באתרים של טיפול וייצור חשמל מגז שנפלט מאתרי פסולת. בנוסף, היא תספק ותקים את תחנת הכוח של השפד"ן, 11 מגה וואט, פרויקט הביוגז הגדול שנמצא כעת בהליכי הקמה. לדברי אלי מץ, מנכ"ל החברה, עתיד הביוגז בארץ יכלול  המשך מכוני טיהור שפכים ואתרי פסולת ובשלב הבא טיפול בפסולת עירונית – בחמש השנים הקרובות – שלשמו כבר יצאו מכרזים בירושלים, ת"א ורמלה. "בארץ", הוא אומר, "יחסית לאירופה ההטמנה זולה, אבל המחיר שלה יעלה. המדינה רוצה למנוע פגיעה במי תהום וכו' והמטרה היא לצמצם את נפחי ההטמנה ולמחזר".

מץ לא מתרגש מחברת חשמל שצברה מוניטין ככזו שלא ממהרת לשתף פעולה עם מערך האנרגיות המתחדשות. "חברת חשמל לא מתה על זה אבל בשורה האחרונה אין לה ברירה. היא חייבת לקנות את החשמל ולשלם בעדו, להיות ערוכה להוציא את החשמל מהמתקן. הם לא משתפים פעולה כל כך אבל שורה תחתונה זה לוקח זמן וזה מסתדר בסוף. לא מדובר במתקנים שמאיימים עליה."

בעיה שנראית לו דווקא משמעותית יותר היא השמירה על איכות הגז, איכות – הוא מדגיש – שנשמרת במתקנים של מדי תעש. "הבעיה העיקרית בביוגז היא איכות הגז. אם לא מקפידים על איכות הגז המערכת לא עובדת. זאת הסיבה שבארץ יש מתקנים שלא עובדים, לא הקפידו על איכות הגז והמתקנים התקלקלו. למשל בלוד-רמלה, באשדוד, בנהריה".

"כשאין ערך לפסולת"

יזם נוסף בתחום הוא עמוס כהן, מנכ"ל חברת עמוס 3 בע"מ, נציגת MT-Energie בישראל. לדבריו החסמים בארץ בשוק הביוגז נובעים מסובסידיה נמוכה, היעדר מסגרת סטטוטורית ארצית (תמ"א), וסובסידיה מטעם קרן הנקיון. "השוק בעייתי", הוא אומר. "הבעיה העיקרית היא שבניגוד למצב הקיים בשוק הסואלרי, שם קיימת תוכנית מתאר ארצית המגדירה באילו שימושי קרקע ניתן להקים מתקנים. בשוק שלנו אין תוכנית מוסדרת שמגדירה באילו שימושי קרקע ניתן להקים מתקנים".

"הרשות נתנה מחיר נמוך מהשוק האירופי. אם שם התעריף יכול להתחיל ב-16 ולהגיע עד ל-28 סנט יורו לשעה בארץ התעריף עומד על 12.5 סנט. אין סובסידיה והוראות ברורות מהמשרד להגנת הסביבה. יש כמה שאלות אקוטיות שנותרו ללא מענה חד משמעי: איזה סוגי פסולת נכנסים בהגדרה של פסולת אורגנית? מה עושים עם החומר האורגני אחרי שהוצאנו ממנו את הביוגז?"

אלי מץ: יחסית לאירופה ההטמנה בישראל זולה, אבל המחיר שלה יעלה. המדינה רוצה למנוע פגיעה במי תהום והמטרה היא לצמצם את נפחי ההטמנה ולמחזר"

לפי כהן, על מנת לדחוף את שוק הביוגז קדימה יש לקבל הוראות ברורות מהמשרד להגנת הסביבה, להעלות את הסובסידיה (מצד חברת החשמל וקרן הנקיון) וכן לפרסם תוכנית מתאר ארצית לשימושי קרקע המתאימים לטיפול בזבל אורגני באמצעות עיכול אנאירובי. "זה לוקח זמן וזה בעייתי עבור היזמים. זה הולך לזה שיזמים מחפשים דרכים יצירתיות  ליישום".

 אבל לא כולם מחפשים דרכים יצירתיות ויש מי שפונה מראש אל השוק האירופי שמוביל את התחום. חברת לודן להנדסה החליטה כאמור להשקיע בביוגז וביו מסה רק בשוק האירופי ומעורבת היום בפרויקטים בהולנד וספרד. "ללא סבסוד של התוצרים קשה להצדיק את ההשקעה", מסביר אהרון. "לכן אנחנו משקיעים במדינות שבהן יש מכסות גבוהות, היכן שיש החלטה של סבסוד שמתקיימת, מודעות אקולוגית. בישראל זה קצת בעיה, אין ערך לפסולת. בארץ מאפשרים הטמנה ובאירופה יש מקומות שבכלל לא מאפשרים או גובים 50-60 יורו לטון להטמנה. המטמנות בארץ הולכות ומתמלאות ועולה יותר כסף לקחת את הפסולות ולייצר מהן אנרגיה ירוקה.

"צריך סבסוד אחרת אין תועלת כלכלית, צריך רגולציה שלא תשתנה כל שנתיים מסיבות פוליטיות. בחו"ל יש הסכמים של 12-15 שנה שקונים ממך גז במחיר פחות או יותר קבוע. בלי זה אתה לא יכול. כל זמן שלא נראה משהו מוסדר, לא נשקיע". יחד עם זאת אהרון בטוח שהביוגז במתכונתו האירופית יגיע גם לפה. "אנחנו מחשיבים את עצמנו מדינה מפותחת אבל יש פער של  5-10 שנים ביננו לבין המדינות המפותחות. בלית ברירה זה יגיע. כישראלים אנחנו מחכים לדקה ה-92 ולא עושים את זה מראש".

אגמון מצידו מגיב לדרישות להגדלת הסובסידיה ולהשוואה לנעשה באירופה באומרו ש"אנחנו ברשות החשמל, בגלל שזה משק סגור, כל תעריף שאנחנו נותנים משולם על ידי צרכני החשמל. אם יש פער בין התעריפים שאנו קובעים המקור של הפער לא צריך לבוא מתעריפי החשמל אלא צריך לבוא מהמשרד להגנת הסביבה, כי במהות המתקנים נועדו לטפל בפסולת ולא לייצור חשמל. זה צריך לבוא מתקציבים אחרים אחרת זה מייצר עיוותים בתעריף החשמל. זה יכול לבוא מהקרן הנקייה למשל, אפשר לעלות את היטל ההטמנה.

"המשרדים האחרים דווקא תומכים ונשענים על דירקטיבות אירופאיות כדי להחליט מה נחשב אנרגיה מתחדשת ומה לא. שריפת פסולת למשל לא נחשבת. אנחנו מאמינים שבסופו של דבר החסמים הקיימים יפתרו ונוכל להגיע למיצוי ולייצר מקורות של אנרגיה מתחדשת שלא תלויים רק בשמש וברוח, ולמקורות אמינים יותר שיודעים לייצר חשמל שעות רבות ולהסית את ייצור החשמל לשעות לפי צריכת החשמל. אנחנו בעבודה שוטפת עם משרד הסביבה והאנרגיה על מנת להשיג את היעדים של אנרגיה מתחדשת ב-2020".