המדינה דורשת ערובה כספית ממחפשי גז ונפט אך בספטמבר 2014 קבעה כי לא ניתן להגדיל את הסכום בדיעבד – אלא רק להפחיתו. בג"צ חיזק את עמדת "צלול" וקבע: החוק מתיר להגדיל את גובה הערבות כשרמת הסיכון מהקידוח עולה, והמליץ למדינה לתקן את ההנחיות משום שהפחתת הערבות מרף המינימום אינה חוקית

ניצחון לעמותת צלול בבג"ץ: המדינה תוכל לדרוש ממחפשי גז ונפט ערבות סביבתית גבוהה

המדינה דורשת ערובה כספית ממחפשי גז ונפט אך בספטמבר 2014 קבעה כי לא ניתן להגדיל את הסכום בדיעבד – אלא רק להפחיתו. בג"ץ חיזק את עמדת "צלול" וקבע: החוק מתיר להגדיל את גובה הערבות כשרמת הסיכון מהקידוח עולה, והמליץ למדינה לתקן את ההנחיות משום שהפחתת הערבות מרף המינימום אינה חוקית

בתמונה הראשית: כתם נפט בוער במפרץ מקסיקו – צילום: דניאל בלטרה, באדיבות גרינפיס

בג"ץ חיזק אתמול (ב') את עמדתה של עמותת צלול בעתירה שהגישה נגד הממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה, והסכים כי יש מקום לדרוש מקידוחי גז ונפט ימיים בעלי סיכון גבוה ערבויות גבוהות יותר, בהתאם לרמת הסיכון הנשקפת מהם.

נושא העתירה היה הערבויות הכספיות שהמדינה דורשת מבעלי רישיון חיפוש גז ונפט. מטרתן של ערבויות אלה היא להבטיח שבמקרה של תקלה, דליפה או מצב חירום אחר יהיו בנמצא משאבים כספיים זמינים על מנת להתמודד עם האירוע באופן מידי. בנוסף, הערבויות אמורות לתמרץ את החברות לפעול על פי עקרון הזהירות המונעת ולהשקיע את מירב המאמץ למנוע דליפות של נפט, שמן או חומרים מסוכנים לים.

לאחר שבמשך שנים לא טרחה המדינה לגבות מרוב מחפשי הגז והנפט את הערבויות ע"פ חוק, רק בעקבות לחץ ציבורי של "צלול" ודו"ח של מבקר המדינה פרסמה המדינה בפברואר 2014 הנחיות לגבי גובה הערבויות.

ההנחיות קבעו, בין היתר, כי בעלי זכויות קיימות בים חייבים להפקיד ערבות בסיס בסך 2.5 מיליון דולר ולפני ביצוע הקידוח צריכים להפקיד ערבות נוספת בסך 5 מיליון דולר. עוד נקבע כי הממונה על הנפט במשרד האנרגיה רשאי להגדיל את גובה הערבות הנוספת בנסיבות מיוחדות, כאשר רמת הסיכון הנשקפת מהקידוח עולה אחרי תקלה או דליפה למשל. כך היה במקרה של רישיון עמית (היום חזקת לוויתן) שתחילה נדרשה להפקיד ערבות של 15 מיליון שקל ולאחר דליפה ממושכת בקידוח לוויתן 2 עלה הסכום ל-30 מיליון שקל.

בתגובה להנחיות הממונה על הנפט, עתרו שתי חברות חיפושי נפט, ובעקבות עתירתם פורסמו בספטמבר 2014 הנחיות מתוקנות. אלא שכעת נקבע כי לממונה על הנפט אין סמכות להגדיל את גובה הערבות הנוספת בהתאם לסיכון הנשקף מהקידוח. זאת ועוד – ההנחיות החדשות קבעו גם כי לממונה מוקנה הסמכות להפחית את גובה הערבויות מרמת המינימום.

"צלול" עתרה לבג"ץ, באמצעות עורכות הדין חיה ארז וחגית הלמר, בטענה שההנחיות מספטמבר 2014 מנוגדות לחוק ויש לתקנן. ראשית טענה "צלול" כי על ההנחיות לקבוע מפורשות שלממונה על הנפט סמכות להגדיל את גובה הערבות במידה ורמת הסיכון מהקידוח עולה – כפי שקובע החוק. עוד בטרם הדיון בעתירה השיבה המדינה לטענה זו ואמרה כי נוסח ההנחיות מקנה את הסמכות הזו לממונה.

טענה שניה של "צלול" הייתה כי החוק אינו מקנה לממונה סמכות להפחית את גובה הערבות מרף המינימום. המדינה כפרה בטענה זו אולם השופטים מרים נאור, אסתר חיות ויורם דנציגר לא קיבלו את עמדתה. הם הציעו לנציגי המדינה לשקול לתקן את ההנחיות כך שייקבע מפורשות כי לממונה אין סמכות להפחית מגובה ערבות המינימום בדיעבד – ולהימנע ממתן צו על תנאי בנושא.

מאיה יעקבס מנכ"ל צלול אמרה: "הים הוא המשאב החשוב ביותר של מדינת ישראל וחובה עליה להבטיח שמי שקודח בו יפעל באחריות. הערבויות אמורות לשמש כמקור המימון הראשוני לטיפול בדליפה וזיהום בים אם תתרחש, כדי שהעלויות הגבוהות לא יגולגלו אל הציבור. בית המשפט קבע היום כי יש לאפשר דרישת ערבויות גבוהות יותר ככל שהקידוחים מסוכנים יותר. לצערי סכומי הערבויות עדיין נמוכים מדי ולא מהווים תמריץ עבור החברות לפעול באופן מירבי למניעת דליפות. בבית המשפט נציגי המדינה העדיפו להגן על האינטרסים של חברות הנפט מאשר על האינטרס הציבורי".