רשות החשמל מנסה להוציא אל הפועל את הרעיון של הקמת תחנות כח זעירות ואף יצאה בשימוע לקראת המהלך שליישומו, למרות החסרונות, יתרונות רבים. אולם כדי להגיע להצלחה ממשית, על המדינה לוודא שהיא מפעילה רגולציה חיונית בתחום איכות הסביבה וההתייעלות האנרגטית ומעודדת את הטכנולוגיות הרלוונטיות. טור דעה

מאת: אבי מזרחי

היתרונות בביזור ברורים, התחרות בענף תגדל, כמו גם היתירות ואספקת החשמל בשעות השיא, תהיה גם הקלה על התשתית הארצית במקרים בהם הייצור יוכל להסתמך ברובו על הרשת המקומית. הבעיה היא שפיזור התחנות משמעותו המעשית היא קירבה גדולה יותר של תחנות ליצור חשמל לבית התושבים. לא צריך להיות נביא כדי להעריך שמרבית הציבור יחשוש מהכנסת תחנת הכח מזהמת לחצרו האחורית. הנטייה הקולקטיבית ל NIBY (not in my back yard) עלולה לחבל בהצלחת התוכניות של רשות החשמל. פליטות עקב ייצור החשמל באמצעות גז טבעי מבוזר אינן שונות משמעותית מייצור חשמל בגז טבעי בתחנות הכח הגדולות ולכן אזרחים רבים יתנגדו להקמת התחנות ליד בתיהם מחשש בריאותי.

אם המדינה רוצה לנטרל את התנגדות התושבים ולפתור את החששות (שלעיתים הם מוצדקים), על המדינה לפעול לצמצום מקסימאלי של הזיהום ולהקפיד על קריטריונים שיאפשרו יצור החשמל במרכזי האוכלוסייה מבלי לפגוע באיכות האוויר והחיים של התושבים המתגוררים באזור התחנה. אחת הדרכים היעילות והחכמות לצמצם את סך הפליטות היא באמצעות שימוש באנרגיה שיורית, שבתחנות זעירות ניתן לנצלה להתייעלות אנרגטית, להפחתת שריפת מקור האנרגיה ולגידול ייצור האנרגיה. הטכנולוגיה לניצול אנרגיה שיורית קיימת והשימוש בה תלוי בהחלטה של הרגולטור. מדובר במתקן זעיר המייצר חשמל ומנצל את האנרגיה השיורית הנפלטת בתהליך יצור האנרגיה לצורכי חימום וקירור. שימוש בטכנולוגיות הללו יגביר את היעילות ויפחית את הפליטות מעצם הפחתת הצורך ביצור חשמל נוסף.

המכשול המונע כיום מחברות לייצור חשמל מלהשתמש בטכנולוגיה, למרות החיסכון הכספי המהותי בעלויות יצור האנרגיה, הוא עלויות ההקמה. מבנה השוק הנוכחי עוד לא הפך את ניצול האנרגיה השיורית לכלכלי מספיק כדי להצדיק את גודל ההשקעה והסיכון, וכאן חייבת המדינה להתערב לתת עדיפות ליזמים שמוכנים להשקיע במערכות.

באירופה, הצורכת בעיקר חימום, יש אכן כדאיות כלכלית, אך מבנה השימוש בחשמל בישראל שונה. אצלנו דווקא דרישת הקירור משמעותית בהרבה בצריכת אנרגיה. שימוש באנרגיה שיורית מסוג זה דורש תשתית יקרה יותר ולכן יש צורך בהשקעה של הרבה יותר הון ומשאבים והמדינה חייבת להתערב ולסייע ליזמים הקטנים.

אינטרס המדינה ברור, מתקן ליצור חשמל העושה שימוש באנרגיה שיורית של חום וקור מביא להפחתת צריכת חשמל משמעותית. על פי נתוני משרד האנרגיה צריכת האנרגיה במבנים לצורכי מיזוג אוויר מהווה כ40-60%. ניתן לייצר כ-60% מתפוקת המתקן ליצור מים קרים בטמפרטורה של 6 מעלות מניצול חום שיורי בתהליך הספיגה. מדובר בהשקעת אנרגיה אפסית מול יתרון סביבתי מהותי.

על רשות החשמל להבדיל בין המתקנים ולהחליט האם היא מעוניינת לתמוך במערכות שיסייעו לסביבה ויפחיתו מהתנגדות ה NIMBY. על פי השימוע האחרון נראה שעדיין לא הכריעו ברשות, מצד אחד החליטו על מענק בגין ההתקנה שזה יפה ומועיל ומצד שני החליטו להשית עלויות מערכתיות על כל המתקנים כולל הזעירים שמתחת ל5 מגה. הצעד הנכון הוא לתעדף מתקנים על בסיס התועלות האמתיות שלהם לתפוקת החשמל ולתועלת הסביבתית. המדינה חייבת לתמוך ולעודד שימוש באנרגיה שיורית בתהליך יצור האנרגיה בתחנות הקטנות, מה שיפחית את כמות הזיהום שיפלט במרכזי האוכלוסייה וישמש כמנוע להרחבת התייעלות אנרגטית בישראל.

*אבי מזרחי הוא מייסד וסמנכ"ל וורטקס אנרגיה העוסקת בהתייעלות אנרגטית

בתמונה הראשית: תחנת כוח כח רוטנברג באשקלון חברת החשמל קרדיט- צילום:ד"ר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי