חוקרים גרמנים ואמריקנים בדקו מה גורם לאנשים להתקין פאנלים סולאריים בביתם ומצאו שאם לשכן שלך יש פאנלים כך סביר שיהיה גם לך. האם ההגיון הזה עומד גם במבחן הבירוקרטיה הישראלית?
בישראל יש יותר מ-300 ימי שמש בשנה. זה לא מונע ממנה להפיק פחות מ-10 אחוז מצריכת החשמל מאנרגיה סולארית. בשנים הקרובות המצב אמור להשתנות. בחוק אקלים שהוגש לכנסת על ידי המשרד להגנת הסביבה, מתחייבת ישראל להיגמל מהפקת אנרגיה מדלקי מאובנים ולעבור להפקה ולשימוש באנרגיות מתחדשות (בישראל הסמי-מדברית מדובר בעיקר בהפקת אנרגיה סולארית).
כדי להפוך את ההתחייבות הזאת למציאות, מומלץ למקבלי ההחלטות בממשלה להכיר את המסקנות של מחקר חדש ומעניין, שהתפרסם בכתב העת המדעי Nature, ושבדק מה גורם לאנשים להתקין פאנלים סולאריים בביתם – שיקולים כלכליים, דאגה לעתיד כדור הארץ, או אולי דווקא מה שלשכן שלהם כבר יש על הגג?
במסמך מדיניות של רשות החשמל שפורסם לציבור ביוני 2020 מעריכים שעד 2030 ניתן יהיה להגדיל ל-30 אחוז את ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל – הרוב המוחלט מאנרגיה סולארית. על פי נתוני העלות והתועלת הכלכלית של עמידה ביעד זה, המעבר לאנרגיות מתחדשות כולל עלות עודפת לצרכן של בין 3 ל-9 מיליארד שקל. לעומת זאת, היתרונות הבריאותיים מצמצום זיהום האוויר עשויים להגיע לסכום של בין 5 ל-11 מיליארד שקל – כלומר, בשקלול שני הטווחים הללו, מתקבל טווח שבין עלות עודפת של כ- 2 מיליארד שקל לחסכון של כ-4 מיליארד שקל למדינה.
לפי הדו"ח, כדי לעמוד ביעד של 30 אחוז אנרגיה מתחדשת, יש צורך בשיתוף פעולה בין כל המגזרים בחברה הישראלית: המגזר הציבורי צריך להירתם לשינוי מדיניות ורגולציה נכונה, המגזר העסקי צריך לזהות את ההזדמנות שעומדת בפניו והציבור הרחב צריך להתקין את הפאנלים הסולאריים על גגות בתים פרטיים ומשותפים.
במחקר החדש, שבו שיתפו פעולה חוקרים גרמנים מאוניברסיטת פוטסדאם עם חוקרים מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, השתמשו בעיר Fresno, California(שבה יש תנאי אקלים זהים דומים מאוד לאלו שבישראל) כמקרה בוחן.
על פי החוקרים, הגורם הראשי שמנבא את נכונותו של צרכן להתקין פאנל סולארי הוא לא המצב הסוציו-אקונומי שלו וגם לא נטיותיו הפוליטיות – אלא המרחק של ביתו מבית אחר עם פאנלים סולאריים. כלומר, אם אצל השכנים שלנו מותקנים פאנלים סולאריים כך סביר יותר שגם אנחנו נתקין אותם.
איך זה עובד בדיוק? השפעה של שכן עם פאנלים סולאריים יכולה להיות פסיבית: כלומר, כאשר נציץ מהחלון ונראה פאנלים על גגות הבתים השכנים, זה יגרום לנו באופן תת-מודע לרצות להתקין פאנלים בביתנו. השפעה נוספת היא אקטיבית יותר ומבוססת על אינטראקציה ממשית של אדם עם שכניו, שבה השכנים יפטפטו על הפאנלים החדשים שהם בדיוק התקינו. אינטראקציה כזאת תוביל, על פי החוקרים, לעלייה בסיכוי שגם שכניהם יתקינו פאנלים על הגג.
המחקר החדש בדק בין השאר איזה סוג השפעה היא משמעותית יותר. לשם כך, מיפו החוקרים בעזרת תצלומי לוויין את כל הפאנלים הסולאריים המותקנים בבתים פרטיים בעיר פרזנו בארה"ב. הם גם אספו נתונים על ההכנסה של התושבים בכל אזור, על הרקע האתני שלהם והמעגלים החברתיים שאליהם הם משתייכים.
באמצעות מודלים של למידת מכונה (Machine-Learning) הצליבו החוקרים את כל הנתונים ובדקו מה הגורם המשפיע ביותר. הניתוח שלהם הניב תוצאות חד-משמעיות: לא רק שככל שליותר שכנים יש פאנלים סולאריים כך סביר יותר שגם מי שאין לו יתקין אחד, הרי שהגורם היותר משמעותי שמשפיע על ההתקנה הוא המנגנון הפסיבי.
ואכן, מהמחקר עולה שככל שצפיפות הפאנלים הסולאריים ממוקמת במרחק גדול יותר מבית ללא פאנל, כך ההשפעה על ההתקנה יורדת.
בסופו של דבר ההשפעה הגדולה ביותר היא נוכחות של פאנלים סולאריים במרחק של 200 מטרים מהבית. במרחק 400 מטרים ההשפעה כבר יורדת בחצי.
כותבי המחקר טוענים לאור הממצאים שלהם שאם האינטרס הוא התקנה של כמה שיותר פאנלים סולאריים, מספיק להתקין כמה פאנלים סולאריים באזור "צחיח" ללא פאנלים בכלל – וההתקנה של הפאנלים הבאים באזור תתפשט כמו אש בשדה קוצים.
ד"ר אהובה וינדזור, פסיכולגית המתמחה גם בנושאי סביבה, מסכימה עם כותבי המחקר שהתקנת פאנלים סולאריים באזור ללא כאלו עשויה להביא להתקנה אצל אנשים שמלכתחילה לא היה להם. אך מגלה ספק לגבי סיכויי מדיניות כזאת להצליח בישראל: "התקנת פאנלים והכנסתם למודעות של אנשים יכולה לאפשר מעבר לאנרגיה סולארית במקומות שכיום אין מעבר כזה… בישראל, עם זאת, קיימת בעיה שהמדיניות הממשלתית משתנה כל הזמן. מדיניות חייבת להיות עקבית כדי לבנות אמון אצל הציבור וכשאין אמון אנשים נוטים פחות להשקיע".
ומה המצב בשטח? על פי ניסיונו של ליאור בן-ארי פינצ'בסקי מחברת פרינרג'י, שעוסקת בהתקנת פאנלים סולאריים, "הצד החיובי הוא שאנחנו בהחלט רואים את התופעה של אנשים שמתקינים באותו רחוב. אני לא יודע לתת סטטיסטיקה מדויקת אבל זה גורם ראשי בהתקנה של פאנלים".
עם זאת פינצ'בסקי מזהה כמה בעיות שמורידות את ההיענות בארץ להתקנת פאנלים. אחת הבעיות היא לשכנע אנשים שזאת השקעה כדאית. "מובן שיש את החסם הכלכלי. מדובר בהוצאה של עשרות אלפי שקלים ומעלה אז זו החלטה שאנשים לוקחים בכובד ראש. על אף שהמספרים היבשים מראים שזאת השקעה מאוד כדאית גם עם תשואה גבוהה וסיכון נמוך – אנשים לא תמיד מאמינים שזה כדאי".
אז מה עושים כדי לתמרץ לקוחות להשקיע בפאנלים סולאריים? "מעבר למאמצי השכנוע שנעשו אף ברמה המדינית אנחנו באמת לוקחים את כל הבירוקרטיה הכרוכה בנושא עלינו, כדי להקל על הלקוחות", אומר פינצ'בסקי. "בנוסף, יש בעיה בתשתיות של רשת החשמל בארץ. במקום להתאים את הרשת לכיוון של ייצור חשמל מפאנלים סולאריים כבר לפני כמה שנים, התחילו עם זה רק לאחרונה. זה הוביל לכך שלפני שנה התחלנו לקבל דחיות מחברת חשמל על בקשות להתקנה של פאנלים".
על פי פינצ'בסקי, הדחיות של הבקשות מביאות לשבירת האמון של הציבור ופוגעות בביקושים: "יש לנו לא מעט סיפורים של צרכנים שראו שהשכן שלהם התקין פאנלים סולאריים ופנו אלינו כדי להתקין מערכת גם בביתם. התחלנו להם את התהליך ואז חברת חשמל אומרים להם שאי אפשר. אנשים כאלה אומרים לעצמם, 'השכן שלי ברחוב התקין פאנלים, אז למה פתאום אצלי אי אפשר?' סיפורים כאלו יוצרים שם רע לתחום ואני מקווה שבשנים הקרובות המצב הזה ישתנה".