לקראת המכרז של רשות החשמל להקמה של מתקנים לאגירת אנרגיה, עולה הביקוש לשטחים שעליהם יוקמו המתקנים

המכרז של רשות החשמל צפוי להתפרסם לכל המוקדם רק בספטמבר 2022, זאת לאור ההתחייבות הממשלתית ליעד של 30% אנרגיות מתחדשות עד שנת 2030. מכיוון שעד כה הושג פחות מ-10% (ההערכות האופטימיות מדברות על הגעה ליעד של 8%) מהיעד למרות התנאים האידיאליים בארץ לייצור חשמל מאנרגיה סולארית, כבר עכשיו המרוץ למציאת שטחים מתאימים נמצא בעיצומו.

עד כה יזמים שקיבלו רישיונות להקמה של מתקנים לאגירת אנרגיה לא יכלו להקים אותם בפועל, זאת בעיקר לאור מגבלות החלוקה וההולכה. התנאים החדשים של רשות מקרקעי ישראל יש שני מסלולים שבאים לפתור בעיה זו:

• מתקני אגירת אנרגיה שיוקמו בצמוד למתקנים סולאריים שכבר קיימים (למשל על גגות או בתנאים מסוימים גם בשדות סולאריים) יהיו פטורים מתשלום לרשות עבור העסקה, כך שהיזם יידרש רק לאשר את העסקה ומהיישוב ייגרעו 10% מהשטח לטובת הפרויקט (חישוב שמקובל בפרויקטים סולאריים)
• מתקני אגירת אנרגיה שיוקמו שלא בצמוד למתקנים סולאריים קיימים לא יהיו פטורים מתשלום לרשות, כך שכל דונם ייגרע במלואו מהמכסה של היישוב (באזורי עדיפות א' מכסה זו מגיעה ל-120 דונם לכל יישוב)

המשמעות היא שכבר עכשיו היזמים מחפשים קרקעות שעליהן ניתן יהיה להקים מתקני אגירה, כאשר העדיפות היא לשטחים בקיבוצים ובמושבים שבבעלותם מכסת שטחים שמתאימים לכך (הקרקעות שלהן מוגדרות מראש לצרכי תעסוקה והם לא נדרשים להשיב את הקרקע למדינה). ההערכות צופות דמי שכירות חודשיים בגובה של 40,000-60,000 ש"ח עבור כל דונם.

הסיבה לכך היא ההיצע הנמוך, זאת כי כמות השטחים המתאימים בפועל קטנה מהצפוי. התנאי שקובע את גריעת מלוא השטח משטח התעסוקה של היישוב מוציא יישובים רבים מאפשרות היישום של אפשרות זו, בעיקר יישובים באזורי הביקוש שכבר מיצו את מכסת התעסוקה שלהם או שמעדיפים לשמור עליה לעתיד (למשל לטובת פרויקטים רווחיים יותר)

בנוסף, הגודש ברשת אינו מאפשר הקמה של מתקנים נוספים לאגירת אנרגיה – מה שמשאיר במשחק בעיקר 2 אופציות:

• קרקעות בקיבוצים שכבר מושקעים בפרויקטים סולאריים ושנמצאים באזורים שטופי-שמש
• קרקעות באזורים שבהם כבר קיימת תשתית להולכת אנרגיה, למשל באמצעות קירבה לקו מתח עליון